Apocalypse Revealed #623
623. Being firstfruits to God and to the Lamb. This symbolizes the commencement of a Christian heaven that acknowledges one God, in whom is the Trinity, and acknowledges that the Lord is that one.
Firstfruits mean something that is produced first, and something gathered first, thus a commencement, here the commencement of a new heaven formed of Christians. God and the Lamb mean here, as before, the Lord in respect to the Divine itself from which springs all else, and in respect to His Divine humanity, including the emanating Divinity, thus one God in whom is the Trinity.
We will say something here about firstfruits. In the Israelite Church people were commanded to give to Jehovah as sacred the firstfuits of produce - of every kind of grain, of oil and wine, of the fruits of trees, and of wool - and these were given by Jehovah to Aaron, and after him to the high priest (Exodus 22:29; 23:19, Numbers 13:20; 15:17-21; 18:8-20, Numbers 28:26-31).
The reason for this was that firstfruits symbolized something that is produced first and afterward grows, like a child into an adult, or a cutting into a tree, and thus it symbolized every subsequent development until the thing's completion. For every subsequent development is present in the initial one, like the adult in the child, or the tree in the cutting. And because this first development occurs before the subsequent ones, as is the case also in heaven and in the church, therefore the firstfruits were sacred to the Lord, and the people celebrated a feast of firstfuits.
Firstfruits have a similar symbolic meaning in Jeremiah 24:1-2, Ezekiel 20:40, Micah 7:1, Deuteronomy 33:15, 21.
Yeremiyah 31
1
בעת ההיא נאם יהוה אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם׃
2
כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל׃
3
מרחוק יהוה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד׃
4
עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים׃
5
עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו׃
6
כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל יהוה אלהינו׃
7
כי כה אמר יהוה רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע יהוה את עמך את שארית ישראל׃
8
הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה׃
9
בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא׃
10
שמעו דבר יהוה גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו׃
11
כי פדה יהוה את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו׃
12
ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב יהוה על דגן ועל תירש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד׃
13
אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם׃
14
ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם יהוה׃
15
כה אמר יהוה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו׃
16
כה אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם יהוה ושבו מארץ אויב׃
17
ויש תקוה לאחריתך נאם יהוה ושבו בנים לגבולם׃
18
שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השבני ואשובה כי אתה יהוה אלהי׃
19
כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי׃
20
הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יהוה׃
21
הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך הלכתי שובי בתולת ישראל שבי אל עריך אלה׃
22
עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר׃
23
כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם יברכך יהוה נוה צדק הר הקדש׃
24
וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו אכרים ונסעו בעדר׃
25
כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי׃
26
על זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי׃
27
הנה ימים באים נאם יהוה וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה׃
28
והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע נאם יהוה׃
29
בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה׃
30
כי אם איש בעונו ימות כל האדם האכל הבסר תקהינה שניו׃
31
הנה ימים באים נאם יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה׃
32
לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם יהוה׃
33
כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם׃
34
ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד׃
35
כה אמר יהוה נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו׃
36
אם ימשו החקים האלה מלפני נאם יהוה גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים׃
37
כה אמר יהוה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם יהוה׃
38
הנה ימים נאם יהוה ונבנתה העיר ליהוה ממגדל חננאל שער הפנה׃
39
ויצא עוד קוה המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה׃
40
וכל העמק הפגרים והדשן וכל השרמות עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש ליהוה לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם׃
