¹ אני הגבר ראה עני בשבט עברתו׃

² אותי נהג וילך חשך ולא־אור׃

³ אך בי ישב יהפך ידו כל־היום׃ ס

⁴ בלה בשרי ועורי שבר עצמותי׃

⁵ בנה עלי ויקף ראש ותלאה׃

⁶ במחשכים הושיבני כמתי עולם׃ ס

⁷ גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי׃

⁸ גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי׃

⁹ גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה׃ ס

¹⁰ דב ארב הוא לי [כ= אריה] [ק= ארי] במסתרים׃

¹¹ דרכי סורר ויפשחני שמני שםם׃

¹² דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ׃ ס

¹³ הביא בכליותי בני אשפתו׃

¹⁴ הייתי שחק* לכל־עמי נגינתם כל־היום׃

¹⁵ השביעני במרורים הרוני לענה׃ ס

¹⁶ ויגרס בחץץ שני הכפישני באפר׃

¹⁷ ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה׃

¹⁸ ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה׃ ס

¹⁹ זכר־עניי ומרודי לענה וראש׃

²⁰ זכור תזכור [כ= ותשיח] [ק= ותשוח] עלי נפשי׃

²¹ זאת אשיב אל־לבי על־כן אוחיל׃ ס

²² חסדי יהוה כי לא־תמנו כי לא־כלו רחמיו׃

²³ חדשים לבקרים רבה אמונתך׃

²⁴ חלקי יהוה אמרה נפשי על־כן אוחיל לו׃ ס

²⁵ טוב יהוה לקווק לנפש תדרשנו׃

²⁶ טוב ויחיל ודוםם לתשועת יהוה׃

²⁷ טוב לגבר כי־ישא על בנעוריו׃ ס

²⁸ ישב בדד וידם כי נטל עליו׃

²⁹ יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה׃

³⁰ יתן למכהו לחי ישבע בחרפה׃ ס

³¹ כי לא יזנח לעולם אדני׃

³² כי אם־הוגה ורחם כרב [כ= חסדו] [ק= חסדיו]׃

³³ כי לא ענה מלבו ויגה בני־איש׃ ס

³⁴ לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ׃

³⁵ להטות משפט־גבר נגד פני עליון׃

³⁶ לעות אדם בריבו אדני לא ראה׃ ס

³⁷ מי זה אמר ותהי אדני לא צוה׃

³⁸ מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׃

³⁹ מה־יתאוןן אדם חי גבר על־[כ= חטאו] [ק= חטאיו]׃ ס

⁴⁰ נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד־יהוה׃

⁴¹ נשא לבבנו אל־כפים אל־אל בשמים׃

⁴² נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת׃ ס

⁴³ סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת׃

⁴⁴ סכותה בעןן לך מעבור תפלה׃

⁴⁵ סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃ ס

⁴⁶ פצו עלינו פיהם כל־איבינו׃

⁴⁷ פחד ופחת היה לנו השאת והשבר׃

⁴⁸ פלגי־מים תרד עיני על־שבר בת־עמי׃ ס

⁴⁹ עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות׃

⁵⁰ עד־ישקיף וירא יהוה משמים׃

⁵¹ עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי׃ ס

⁵² צוד צדוני כצפור איבי חנם׃

⁵³ צמתו בבור חיי וידו־אבן בי׃

⁵⁴ צפו־מים על־ראשי אמרתי נגזרתי׃ ס

⁵⁵ קראתי שמך יהוה מבור תחתיות׃

⁵⁶ קולי שמעת אל־תעלם אזנך לרוחתי לשועתי׃

⁵⁷ קרבת ביום אקראך אמרת אל־תירא׃ ס

⁵⁸ רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי׃

⁵⁹ ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי׃

⁶⁰ ראיתה כל־נקמתם כל־מחשבתם לי׃ ס

⁶¹ שמעת חרפתם יהוה כל־מחשבתם עלי׃

⁶² שפתי קמי והגיונם עלי כל־היום׃

⁶³ שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם׃ ס

⁶⁴ תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם׃

⁶⁵ תתן להם מגנת־לב תאלתך להם׃

⁶⁶ תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה׃ ף

¹ ויסף אף־יהוה לחרות בישראל ויסת את־דוד בהם לאמר לך מנה את־ישראל ואת־יהודה׃

² ויאמר המלך אל־יואב שר־החיל אשר־אתו שוט־נא בכל־שבטי ישראל מדן ועד־באר שבע ופקדו את־העם וידעתי את מספר העם׃ ס

³ ויאמר יואב אל־המלך ויוסף יהוה אלהיך אל־העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני־המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה׃

⁴ ויחזק דבר־המלך אל־יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את־העם את־ישראל׃

⁵ ויעברו את־הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך־הנחל הגד ואל־יעזר׃

⁶ ויבאו הגלעדה ואל־ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל־צידון׃

⁷ ויבאו מבצר־צר וכל־ערי החוי והכנעני ויצאו אל־נגב יהודה באר שבע׃

⁸ וישטו בכל־הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם׃

⁹ ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש־חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש־מאות אלף איש׃

¹⁰ ויך לב־דוד אתו אחרי־כן ספר את־העם ס ויאמר דוד אל־יהוה חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה יהוה העבר־נא את־עון עבדך כי נסכלתי מאד׃

¹¹ ויקם דוד בבקר ף ודבר־יהוה היה אל־גד הנביא חזה דוד לאמר׃

¹² הלוך ודברת אל־דוד כה אמר יהוה שלש אנכי נוטל עליך בחר־לך אחת־מהם ואעשה־לך׃

¹³ ויבא־גד אל־דוד ויגד־לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם־שלשה חדשים נסך לפני־צריך והוא רדפך ואם־היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה־אשיב שלחי דבר׃ ס

¹⁴ ויאמר דוד אל־גד צר־לי מאד נפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים [כ= רחמו] [ק= רחמיו] וביד־אדם אל־אפלה׃

¹⁵ ויתן יהוה דבר בישראל מהבקר ועד־עת מועד וימת מן־העם מדן ועד־באר שבע שבעים אלף איש׃

¹⁶ וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה וינחם יהוה אל־הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה היה עם־גרן [כ= האורנה] [ק= הארונה] היבסי׃ ס

¹⁷ ויאמר דוד אל־יהוה בראתו את־המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי׃ ף

¹⁸ ויבא־גד אל־דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם ליהוה מזבח בגרן [כ= ארניה] [ק= ארונה] היבסי׃

¹⁹ ויעל דוד כדבר־גד כאשר צוה יהוה׃

²⁰ וישקף ארונה וירא את־המלך ואת־עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה׃

²¹ ויאמר ארונה מדוע בא אדני־המלך אל־עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את־הגרן לבנות מזבח ליהוה ותעצר המגפה מעל העם׃

²² ויאמר ארונה אל־דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב [כ= בעינו] [ק= בעיניו] ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים׃

²³ הכל נתן ארונה המלך למלך ס ויאמר ארונה אל־המלך יהוה אלהיך ירצך׃

²⁴ ויאמר המלך אל־ארונה לא כי־קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם ויקן דוד את־הגרן ואת־הבקר בכסף שקלים חמשים׃

²⁵ ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויעתר יהוה לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל׃

¹³ Son of man, when a land sins against me by committing a trespass, and I stretch out my hand on it, and break the staff of its bread, and send famine on it, and cut off from it man and animal;