14
ויעשו־כן החרטמים בלטיהם להוציא את־הכנים ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה׃
1
תפלה לדוד הטה־יהוה אזנך ענני כי־עני ואביון אני׃
2
שמרה נפשי כי־חסיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך׃
3
חנני אדני כי אליך אקרא כל־היום׃
4
שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא׃
5
כי־אתה אדני טוב וסלח ורב־חסד לכל־קראיך׃
6
האזינה יהוה תפלתי והקשיבה בקול תחנונותי׃
7
ביום צרתי אקראך כי תענני׃
8
אין־כמוך באלהים אדני ואין כמעשיך׃
9
כל־גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך׃
10
כי־גדול אתה ועשה נפלאות אתה אלהים לבדך׃
11
הורני יהוה דרךך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך׃
12
אודך׃ אדני אלהי בכל־לבבי ואכבדה שמך לעולם׃
13
כי־חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה׃
14
אלהים זדים קמו־עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם׃
15
ואתה אדני אל־רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת׃
16
פנה אלי וחנני תנה־עזך לעבדך והושיעה לבן־אמתך׃
17
עשה־עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו כי־אתה יהוה עזרתני ונחמתני׃
7440. 'For if you do not send My people away' means should they fail to leave them... This is clear from the meaning of 'sending away' leaving; and from the meaning of 'Jehovah's people' as those who belong to the Lord's spiritual Church, as immediately above in 7439.