¹ ויהי בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרש את יהוה וישבו לפני׃

² ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

³ בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אלהם כה אמר אדני יהוה הלדרש אתי אתם באים חי אני אם אדרש לכם נאם אדני יהוה׃

⁴ התשפט אתם התשפוט בן אדם את תועבת אבותם הודיעם׃

⁵ ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני יהוה אלהיכם׃

⁶ ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות׃

⁷ ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני יהוה אלהיכם׃

⁸ וימרו בי ולא אבו לשמע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים׃

⁹ ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים׃

¹⁰ ואוציאם מארץ מצרים ואבאם אל המדבר׃

¹¹ ואתן להם את חקותי ואת משפטי הודעתי אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם׃

¹² וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני יהוה מקדשם׃

¹³ וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם׃

¹⁴ ואעשה למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתים לעיניהם׃

¹⁵ וגם אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל הארץ אשר נתתי זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות׃

¹⁶ יען במשפטי מאסו ואת חקותי לא הלכו בהם ואת שבתותי חללו כי אחרי גלוליהם לבם הלך׃

¹⁷ ותחס עיני עליהם משחתם ולא עשיתי אותם כלה במדבר׃

¹⁸ ואמר אל בניהם במדבר בחוקי אבותיכם אל תלכו ואת משפטיהם אל תשמרו ובגלוליהם אל תטמאו׃

¹⁹ אני יהוה אלהיכם בחקותי לכו ואת משפטי שמרו ועשו אותם׃

²⁰ ואת שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני יהוה אלהיכם׃

²¹ וימרו בי הבנים בחקותי לא הלכו ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם את שבתותי חללו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר׃

²² והשבתי את ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתי אותם לעיניהם׃

²³ גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות׃

²⁴ יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם׃

²⁵ וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם׃

²⁶ ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני יהוה׃

²⁷ לכן דבר אל בית ישראל בן אדם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה עוד זאת גדפו אותי אבותיכם במעלם בי מעל׃

²⁸ ואביאם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה להם ויראו כל גבעה רמה וכל עץ עבת ויזבחו שם את זבחיהם ויתנו שם כעס קרבנם וישימו שם ריח ניחוחיהם ויסיכו שם את נסכיהם׃

²⁹ ואמר אלהם מה הבמה אשר אתם הבאים שם ויקרא שמה במה עד היום הזה׃

³⁰ לכן אמר אל בית ישראל כה אמר אדני יהוה הבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואחרי שקוציהם אתם זנים׃

³¹ ובשאת מתנתיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל גלוליכם עד היום ואני אדרש לכם בית ישראל חי אני נאם אדני יהוה אם אדרש לכם׃

³² והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן׃

³³ חי אני נאם אדני יהוה אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם׃

³⁴ והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה׃

³⁵ והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים׃

³⁶ כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם נאם אדני יהוה׃

³⁷ והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית׃

³⁸ וברותי מכם המרדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי אני יהוה׃

³⁹ ואתם בית ישראל כה אמר אדני יהוה איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם אינכם שמעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד במתנותיכם ובגלוליכם׃

⁴⁰ כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאם אדני יהוה שם יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ שם ארצם ושם אדרוש את תרומתיכם ואת ראשית משאותיכם בכל קדשיכם׃

⁴¹ בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפצתם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים׃

⁴² וידעתם כי אני יהוה בהביאי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאבותיכם׃

⁴³ וזכרתם שם את דרכיכם ואת כל עלילותיכם אשר נטמאתם בם ונקטתם בפניכם בכל רעותיכם אשר עשיתם׃

⁴⁴ וידעתם כי אני יהוה בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל נאם אדני יהוה׃

⁴⁵ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

⁴⁶ בן אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה נגב׃

⁴⁷ ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה כה אמר אדני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה׃

⁴⁸ וראו כל בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה׃

⁴⁹ ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא׃

¹⁷ על כן צאו מתוכם והברו נאם יהוה וטמא אל תגעו ואני אקבץ אתכם׃

¹ Yahweh spoke to Moses, saying,

² "Make two trumpets of silver. You shall make them of beaten work. You shall use them for the calling of the congregation, and for the journeying of the camps.

³ When they blow them, all the congregation shall gather themselves to you at the door of the Tent of Meeting.

⁴ If they blow just one, then the princes, the heads of the thousands of Israel, shall gather themselves to you.

⁵ When you blow an alarm, the camps that lie on the east side shall go forward.

⁶ When you blow an alarm the second time, the camps that lie on the south side shall go forward. They shall blow an alarm for their journeys.

⁷ But when the assembly is to be gathered together, you shall blow, but you shall not sound an alarm.

⁸ "The sons of Aaron, the priests, shall blow the trumpets. This shall be to you for a statute forever throughout your generations.

⁹ When you go to war in your land against the adversary who oppresses you, then you shall sound an alarm with the trumpets. Then you will be remembered before Yahweh your God, and you will be saved from your enemies.

¹⁰ "Also in the day of your gladness, and in your set feasts, and in the beginnings of your months, you shall blow the trumpets over your burnt offerings, and over the sacrifices of your peace offerings; and they shall be to you for a memorial before your God. I am Yahweh your God."

¹¹ It happened in the second year, in the second month, on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up from over the tabernacle of the testimony.

¹² The children of Israel went forward according to their journeys out of the wilderness of Sinai; and the cloud stayed in the wilderness of Paran.

¹³ They first went forward according to the commandment of Yahweh by Moses.

¹⁴ First, the standard of the camp of the children of Judah went forward according to their armies. Nahshon the son of Amminadab was over his army.

¹⁵ Nethanel the son of Zuar was over the army of the tribe of the children of Issachar.

¹⁶ Eliab the son of Helon was over the army of the tribe of the children of Zebulun.

¹⁷ The tabernacle was taken down; and the sons of Gershon and the sons of Merari, who bore the tabernacle, went forward.

¹⁸ The standard of the camp of Reuben went forward according to their armies. Elizur the son of Shedeur was over his army.

¹⁹ Shelumiel the son of Zurishaddai was over the army of the tribe of the children of Simeon.

²⁰ Eliasaph the son of Deuel was over the army of the tribe of the children of Gad.

²¹ The Kohathites set forward, bearing the sanctuary. The others set up the tabernacle before they arrived.

²² The standard of the camp of the children of Ephraim set forward according to their armies. Elishama the son of Ammihud was over his army.

²³ Gamaliel the son of Pedahzur was over the army of the tribe of the children of Manasseh.

²⁴ Abidan the son of Gideoni was over the army of the tribe of the children of Benjamin.

²⁵ The standard of the camp of the children of Dan, which was the rear guard of all the camps, set forward according to their armies. Ahiezer the son of Ammishaddai was over his army.

²⁶ Pagiel the son of Ochran was over the army of the tribe of the children of Asher.

²⁷ Ahira the son of Enan was over the army of the tribe of the children of Naphtali.

²⁸ Thus were the travels of the children of Israel according to their armies; and they went forward.

²⁹ Moses said to Hobab, the son of Reuel the Midianite, Moses' father-in-law, "We are journeying to the place of which Yahweh said, 'I will give it to you.' Come with us, and we will treat you well; for Yahweh has spoken good concerning Israel."

³⁰ He said to him, "I will not go; but I will depart to my own land, and to my relatives."

³¹ He said, "Don't leave us, please; because you know how we are to encamp in the wilderness, and you can be our eyes.

³² It shall be, if you go with us, yes, it shall be, that whatever good Yahweh does to us, we will do the same to you."

³³ They set forward from the Mount of Yahweh three days' journey. The ark of the covenant of Yahweh went before them three days' journey, to seek out a resting place for them.

³⁴ The cloud of Yahweh was over them by day, when they set forward from the camp.

³⁵ It happened, when the ark went forward, that Moses said, "Rise up, Yahweh, and let your enemies be scattered! Let those who hate you flee before you!"

³⁶ When it rested, he said, "Return, Yahweh, to the ten thousands of the thousands of Israel."