¹ כה אמר יהוה הנני מעיר על־בבל ואל־ישבי לב קמי רוח משחית׃

² ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את־ארצה כי־היו עליה מסביב ביום רעה׃

³ אל־ידרך [כ= ידרך] [ק= זז] הדרך קשתו ואל־יתעל בסרינו ואל־תחמלו אל־בחריה החרימו כל־צבאה׃

⁴ ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה׃

⁵ כי לא־אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל׃

⁶ נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל־תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה׃

⁷ כוס־זהב בבל ביד־יהוה משכרת כל־הארץ מיינה שתו גוים על־כן יתהללו גוים׃

⁸ פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא׃

⁹ [כ= רפאנו] [ק= רפינו] את־בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי־נגע אל־השמים משפטה ונשא עד־שחקים׃

¹⁰ הוציא יהוה את־צדקתינו באו ונספרה בציון את־מעשה יהוה אלהינו׃

¹¹ הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את־רוח מלכי מדי כי־על־בבל מזמתו להשחיתה כי־נקמת יהוה היא נקמת היכלו׃

¹² אל־חומת בבל שאו־נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם־זםם יהוה גם־עשה את אשר־דבר אל־ישבי בבל׃

¹³ [כ= שכנתי] [ק= שכנת] על־מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך׃

¹⁴ נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם־מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד׃ ס

¹⁵ עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃

¹⁶ לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה־ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו׃

¹⁷ נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צרף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃

¹⁸ הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃

¹⁹ לא־כאלה חלק יעקוב כי־יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃ ס

²⁰ מפץ־אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות׃

²¹ ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו׃

²² ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה׃

²³ ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים׃

²⁴ ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל־רעתם אשר־עשו בציון לעיניכם נאם יהוה׃ ס

²⁵ הנני אליך הר המשחית נאם־יהוה המשחית את־כל־הארץ ונטיתי את־ידי עליך וגלגלתיך מן־הסלעים ונתתיך להר שרפה׃

²⁶ ולא־יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי־שממות עולם תהיה נאם־יהוה׃

²⁷ שאו־נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו־סוס כילק סמר׃

²⁸ קדשו עליה גוים את־מלכי מדי את־פחותיה ואת־כל־סגניה ואת כל־ארץ ממשלתו׃

²⁹ ותרעש הארץ ותחל כי קמה על־בבל מחשבות יהוה לשום את־ארץ בבל לשמה מאין יושב׃

³⁰ חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה׃

³¹ רץ לקראת־רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי־נלכדה עירו מקצה׃

³² והמעברות נתפשו ואת־האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו׃ ס

³³ כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת־בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת־הקציר לה׃

³⁴ [כ= אכלנו] [ק= אכלני] [כ= הממנו] [ק= הממני] נבוכדראצר מלך בבל [כ= הציגנו] [ק= הציגני] כלי ריק [כ= בלענו] [ק= בלעני] כתנין מלא כרשו מעדני [כ= הדיחנו] [ק= הדיחני]׃

³⁵ חמסי ושארי על־בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל־ישבי כשדים תאמר ירושלם׃ ס

³⁶ לכן כה אמר יהוה הנני־רב את־ריבך ונקמתי את־נקמתך והחרבתי את־ימה והבשתי את־מקורה׃

³⁷ והיתה בבל לגלים מעון־תנים שמה ושרקה מאין יושב׃

³⁸ יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות׃

³⁹ בחםם אשית את־משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם יהוה׃

⁴⁰ אורידם ככרים לטבוח כאילים עם־עתודים׃

⁴¹ איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃

⁴² עלה על־בבל הים בהמון גליו נכסתה׃

⁴³ היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא־ישב בהן כל־איש ולא־יעבר בהן בן־אדם׃

⁴⁴ ופקדתי על־בל בבבל והצאתי את־בלעו מפיו ולא־ינהרו אליו עוד גוים גם־חומת בבל נפלה׃

⁴⁵ צאו מתוכה עמי ומלטו איש את־נפשו מחרון אף־יהוה׃

⁴⁶ ופן־ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על־משל׃

⁴⁷ לכן הנה ימים באים ופקדתי על־פסילי בבל וכל־ארצה תבוש וכל־חלליה יפלו בתוכה׃

⁴⁸ ורננו על־בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא־לה השודדים נאם־יהוה׃

⁴⁹ גם־בבל לנפל חללי ישראל גם־לבבל נפלו חללי כל־הארץ׃

⁵⁰ פלטים מחרב הלכו אל־תעמדו זכרו מרחוק את־יהוה וירושלם תעלה על־לבבכם׃

⁵¹ בשנו כי־שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על־מקדשי בית יהוה׃ ס

⁵² לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ופקדתי על־פסיליה ובכל־ארצה יאנק חלל׃

⁵³ כי־תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם־יהוה׃ ס

⁵⁴ קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים׃

⁵⁵ כי־שדד יהוה את־בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם׃

⁵⁶ כי בא עליה על־בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם׃

⁵⁷ והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃ ס

⁵⁸ כה־אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי־ריק ולאמים בדי־אש ויעפו׃ ס

⁵⁹ הדבר אשר־צוה ירמיהו הנביא את־שריה בן־נריה בן־מחסיה בלכתו את־צדקיהו מלך־יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה׃

⁶⁰ ויכתב ירמיהו את כל־הרעה אשר־תבוא אל־בבל אל־ספר אחד את כל־הדברים האלה הכתבים אל־בבל׃

⁶¹ ויאמר ירמיהו אל־שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל־הדברים האלה׃

⁶² ואמרת יהוה אתה דברת אל־המקום הזה להכריתו לבלתי היות־בו יושב למאדם ועד־בהמה כי־שממות עולם תהיה׃

⁶³ והיה ככלתך לקרא את־הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל־תוך פרת׃

⁶⁴ ואמרת ככה תשקע בבל ולא־תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד־הנה דברי ירמיהו׃ ס

¹ I saw that the Lamb opened one of the seven seals, and I heard one of the four living creatures saying, as with a voice of thunder, "Come and see!"

² And behold, a white horse, and he who sat on it had a bow. A crown was given to him, and he came forth conquering, and to conquer.

³ When he opened the second seal, I heard the second living creature saying, "Come!"

⁴ Another came forth, a red horse. To him who sat on it was given power to take peace from the earth, and that they should kill one another. There was given to him a great sword.

⁵ When he opened the third seal, I heard the third living creature saying, "Come and see!" And behold, a black horse, and he who sat on it had a balance in his hand.

⁶ I heard a voice in the midst of the four living creatures saying, "A choenix of wheat for a denarius, and three choenix of barley for a denarius! Don't damage the oil and the wine!"

⁷ When he opened the fourth seal, I heard the fourth living creature saying, "Come and see!"

⁸ And behold, a pale horse, and he who sat on it, his name was Death. Hades followed with him. Authority over one fourth of the earth, to kill with the sword, with famine, with death, and by the wild animals of the earth was given to him.

⁹ When he opened the fifth seal, I saw underneath the altar the souls of those who had been killed for the Word of God, and for the testimony of the Lamb which they had.

¹⁰ They cried with a loud voice, saying, "How long, Master, the holy and true, until you judge and avenge our blood on those who dwell on the earth?"

¹¹ A long white robe was given to each of them. They were told that they should rest yet for a while, until their fellow servants and their brothers, who would also be killed even as they were, should complete their course.

¹² I saw when he opened the sixth seal, and there was a great earthquake. The sun became black as sackcloth made of hair, and the whole moon became as blood.

¹³ The stars of the sky fell to the earth, like a fig tree dropping its unripe figs when it is shaken by a great wind.

¹⁴ The sky was removed like a scroll when it is rolled up. Every mountain and island were moved out of their places.

¹⁵ The kings of the earth, the princes, the commanding officers, the rich, the strong, and every slave and free person, hid themselves in the caves and in the rocks of the mountains.

¹⁶ They told the mountains and the rocks, "Fall on us, and hide us from the face of him who sits on the throne, and from the wrath of the Lamb,

¹⁷ for the great day of his wrath has come; and who is able to stand?"