¹ והרעב כבד בארץ׃

² ויהי כאשר כלו לאכל את־השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו־לנו מעט־אכל׃

³ ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

⁴ אם־ישך משלח את־אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃

⁵ ואם־אינך משלח לא נרד כי־האיש אמר אלינו לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

⁶ ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃

⁷ ויאמרו שאול שאל־האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד־לו על־פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את־אחיכם׃

⁸ ויאמר יהודה אל־ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם־אנחנו גם־אתה גם־טפנו׃

⁹ אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם־לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל־הימים׃

¹⁰ כי לולא התמהמהנו כי־עתה שבנו זה פעמים׃

¹¹ ויאמר אלהם ישראל אביהם אם־כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃

¹² וכסף משנה קחו בידכם ואת־הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃

¹³ ואת־אחיכם קחו וקומו שובו אל־האיש׃

¹⁴ ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את־אחיכם אחר ואת־בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃

¹⁵ ויקחו האנשים את־המנחה הזאת ומשנה־כסף לקחו בידם ואת־בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃

¹⁶ וירא יוסף אתם את־בנימין ויאמר לאשר על־ביתו הבא את־האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃

¹⁷ ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף׃

¹⁸ וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על־דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת־חמרינו׃

¹⁹ ויגשו אל־האיש אשר על־בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃

²⁰ ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר־אכל׃

²¹ ויהי כי־באנו אל־המלון ונפתחה את־אמתחתינו והנה כסף־איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃

²² וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר־אכל לא ידענו מי־שם כספנו באמתחתינו׃

²³ ויאמר שלום לכם אל־תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את־שמעון׃

²⁴ ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף ויתן־מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃

²⁵ ויכינו את־המנחה עד־בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי־שם יאכלו לחם׃

²⁶ ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את־המנחה אשר־בידם הביתה וישתחוו־לו ארצה׃

²⁷ וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃

²⁸ ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו]׃

²⁹ וישא עיניו וירא את־בנימין אחיו בן־אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃

³⁰ וימהר יוסף כי־נכמרו רחמיו אל־אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃

³¹ וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃

³² וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את־העברים לחם כי־תועבה הוא למצרים׃

³³ וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל־רעהו׃

³⁴ וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃

¹ Then Joseph couldn't control himself before all those who stood before him, and he cried, "Cause everyone to go out from me!" No one else stood with him, while Joseph made himself known to his brothers.

² He wept aloud. The Egyptians heard, and the house of Pharaoh heard.

³ Joseph said to his brothers, "I am Joseph! Does my father still live?" His brothers couldn't answer him; for they were terrified at his presence.

⁴ Joseph said to his brothers, "Come near to me, please." They came near. "He said, I am Joseph, your brother, whom you sold into Egypt.

⁵ Now don't be grieved, nor angry with yourselves, that you sold me here, for God sent me before you to preserve life.

⁶ For these two years the famine has been in the land, and there are yet five years, in which there will be neither plowing nor harvest.

⁷ God sent me before you to preserve for you a remnant in the earth, and to save you alive by a great deliverance.

⁸ So now it wasn't you who sent me here, but God, and he has made me a father to Pharaoh, lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt.

⁹ Hurry, and go up to my father, and tell him, 'This is what your son Joseph says, "God has made me lord of all Egypt. Come down to me. Don't wait.

¹⁰ You shall dwell in the land of Goshen, and you will be near to me, you, your children, your children's children, your flocks, your herds, and all that you have.

¹¹ There I will nourish you; for there are yet five years of famine; lest you come to poverty, you, and your household, and all that you have."'

¹² Behold, your eyes see, and the eyes of my brother Benjamin, that it is my mouth that speaks to you.

¹³ You shall tell my father of all my glory in Egypt, and of all that you have seen. You shall hurry and bring my father down here."

¹⁴ He fell on his brother Benjamin's neck, and wept, and Benjamin wept on his neck.

¹⁵ He kissed all his brothers, and wept on them. After that his brothers talked with him.

¹⁶ The report of it was heard in Pharaoh's house, saying, "Joseph's brothers have come." It pleased Pharaoh well, and his servants.

¹⁷ Pharaoh said to Joseph, "Tell your brothers, 'Do this. Load your animals, and go, travel to the land of Canaan.

¹⁸ Take your father and your households, and come to me, and I will give you the good of the land of Egypt, and you will eat the fat of the land.'

¹⁹ Now you are commanded: do this. Take wagons out of the land of Egypt for your little ones, and for your wives, and bring your father, and come.

²⁰ Also, don't concern yourselves about your belongings, for the good of all of the land of Egypt is yours."

²¹ The sons of Israel did so. Joseph gave them wagons, according to the commandment of Pharaoh, and gave them provision for the way.

²² He gave each one of them changes of clothing, but to Benjamin he gave three hundred pieces of silver and five changes of clothing.

²³ He sent the following to his father: ten donkeys loaded with the good things of Egypt, and ten female donkeys loaded with grain and bread and provision for his father by the way.

²⁴ So he sent his brothers away, and they departed. He said to them, "See that you don't quarrel on the way."

²⁵ They went up out of Egypt, and came into the land of Canaan, to Jacob their father.

²⁶ They told him, saying, "Joseph is still alive, and he is ruler over all the land of Egypt." His heart fainted, for he didn't believe them.

²⁷ They told him all the words of Joseph, which he had said to them. When he saw the wagons which Joseph had sent to carry him, the spirit of Jacob, their father, revived.

²⁸ Israel said, "It is enough. Joseph my son is still alive. I will go and see him before I die."