New Christian Bible Study

The Bible

 

Bereshit 31

Study

   

1 וישמע את־דברי בני־לבן לאמר לקח יעקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־הכבד הזה׃

2 וירא יעקב את־פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃

3 ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃

4 וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו׃

5 ויאמר להן ראה אנכי את־פני אביכן כי־איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃

6 ואתנה ידעתן כי בכל־כחי עבדתי את־אביכן׃

7 ואביכן התל בי והחלפ* את־משכרתי עשרת מנים ולא־נתנו אלהים להרע עמדי׃

8 אם־כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן נקדים ואם־כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן עקדים׃

9 ויצל אלהים את־מקנה אביכם ויתן־לי׃

10 ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים׃

11 ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃

12 ויאמר שא־נא עיניך וראה כל־העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל־אשר לבן עשה לך׃

13 אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן־הארץ הזאת ושוב אל־ארץ מולדתך׃

14 ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃

15 הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם־אכול את־כספנו׃

16 כי כל־העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃

17 ויקם יעקב וישא את־בניו ואת־נשיו על־הגמלים׃

18 וינהג את־כל־מקנהו ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל־יצחק אביו ארצה כנען׃

19 ולבן הלך לגזז את־צאנו ותגנב רחל את־התרפים אשר לאביה׃

20 ויגנב יעקב את־לב לבן הארמי על־בלי הגיד לו כי ברח הוא׃

21 ויברח הוא וכל־אשר־לו ויקם ויעבר את־הנהר וישם את־פניו הר הגלעד׃

22 ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃

23 ויקח את־אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃

24 ויבא אלהים אל־לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן־תדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

25 וישג לבן את־יעקב ויעקב תקע את־אהלו בהר ולבן תקע את־אחיו בהר הגלעד׃

26 ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את־לבבי ותנהג את־בנתי כשביות חרב׃

27 למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא־הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃

28 ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃

29 יש־לאל ידי לעשות עםכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

30 ועתה הלך הלכת כי־נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את־אלהי׃

31 ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן־תגזל את־בנותיך מעמי׃

32 עם אשר תמצא את־אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר־לך מה עמדי וקח־לך ולא־ידע יעקב כי רחל גנבתם׃

33 ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃

34 ורחל לקחה את־התרפים ותשםם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את־כל־האהל ולא מצא׃

35 ותאמר אל־אביה אל־יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי־דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את־התרפים׃

36 ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה־פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃

37 כי־מששת את־כל־כלי מה־מצאת מכל כלי־ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃

38 זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנכ* לא אכלתי׃

39 טרפה לא־הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃

40 הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃

41 זה־לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע־עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את־משכרתי עשרת מנים׃

42 לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את־עניי ואת־יגיע* כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃

43 ויען לבן ויאמר אל־יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר־אתה ראה לי־הוא ולבנתי מה־אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃

44 ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃

45 ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃

46 ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו־גל ויאכלו שם על־הגל׃

47 ויקרא־לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃

48 ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על־כן קרא־שמו גלעד׃

49 והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃

50 אם־תענה את־בנתי ואם־תקח נשים על־בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃

51 ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃

52 עד הגל הזה ועדה המצבה אם־אני לא־אעבר אליך את־הגל הזה ואם־אתה לא־תעבר אלי את־הגל הזה ואת־המצבה הזאת לרעה׃

53 אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃

54 ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל־לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #4123

Study this Passage

  
/ 10837  
  

4123. A way of seven days. That this signifies the holy of truth, is evident from the signification of a “way,” as being truth (n. 627, 2333); and from the signification of “seven,” as being what is holy (n. 395, 433, 716, 881). Here the signification is that there was the ardor of conjunction, that is, of conjoining itself with the holy of truth.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #395

Study this Passage

  
/ 10837  
  

395. That the words “whosoever slayeth Cain, vengeance shall be taken on him sevenfold” signify that to do violence to faith even when thus separated would be sacrilege, is evident from the signification of “Cain” which is faith separated from charity, and from the signification of “seven” which is what is sacred. The number “seven” was esteemed holy, as is well known, by reason of the six days of creation, and of the seventh, which is the celestial man, in whom is peace, rest, and the sabbath. Hence this number occurs so frequently in the rites of the Jewish Church, and is everywhere held sacred, and hence also both greater and less periods of time were distinguished into sevens, and were called “weeks” such as the great intervals of time to the coming of the Messiah (Daniel 9:24-25); and the time of seven years called a “week” by Laban and Jacob (Genesis 29:27-28). For the same reason, wherever it occurs, the number seven is accounted holy or inviolable. Thus we read in David:

Seven times a day do I praise Thee (Psalms 119:164).

In Isaiah:

The light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, as the light of seven days (Isaiah 30:26),

where the “sun” denotes love, and the “moon” faith from love, which should be as love. As the periods of man’s regeneration are distinguished into six, before the seventh arrives, that is, the celestial man, so also are the periods of his vastation, up to the time when nothing celestial remains. This was represented by the several captivities of the Jews, and by the last or Babylonish captivity, which lasted seven decades, or seventy years. It is also said several times that the earth should rest on its sabbaths. The same is represented by Nebuchadnezzar, in Daniel:

His heart shall be changed from man, and a beast’s heart shall be given unto him, and seven times shall pass over him (Daniel 4:16, 23, 32).

And in John, concerning the vastation of the last times:

I saw another sign in heaven, great and marvelous, seven angels, having the seven last plagues (Revelation 15:1, 6-8);

and that:

The Gentiles should tread the holy city under foot forty and two months, or six times seven (Revelation 11:2).

And again:

I saw a book written within and on the back, sealed with seven seals (Revelation 5:1).

For the same reason the severities and augmentations of punishment were expressed by the number seven; as in Moses:

If ye will not yet for all this obey Me, then I will chastise you sevenfold for your sins (Leviticus 26:18, 21, 24, 28).

And in David:

Render unto our neighbors sevenfold into their bosom (Psalms 79:12).

Now as it was a sacrilege to do violence to faith-since as has been said it was to be of service-it is said that “whosoever should slay Cain, vengeance should be taken on him sevenfold.”

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org