The Bible

 

Bereshit 27

Study

   

1 ויהי כי־זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את־עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני׃

2 ויאמר הנה־נא זקנתי לא ידעתי יום מותי׃

3 ועתה שא־נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי [כ= צידה] [ק= ציד

4 ועשה־לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברךך נפשי בטרם אמות׃

5 ורבקה שמעת בדבר יצחק אל־עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא׃

6 ורבקה אמרה אל־יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את־אביך מדבר אל־עשו אחיך לאמר׃

7 הביאה לי ציד ועשה־לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי׃

8 ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך׃

9 לך־נא אל־הצאן וקח־לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב׃

10 והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברךך לפני מותו׃

11 ויאמר יעקב אל־רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק׃

12 אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה׃

13 ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח־לי׃

14 וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו׃

15 ותקח רבקה את־בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את־יעקב בנה הקטן׃

16 ואת ערת גדיי העזים הלבישה על־ידיו ועל חלקת צואריו׃

17 ותתן את־המטעמים ואת־הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה׃

18 ויבא אל־אביו ויאמר* אבי ויאמר הנני מי אתה בני׃

19 ויאמר יעקב אל־אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום־נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך׃

20 ויאמר יצחק אל־בנו מה־זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני׃

21 ויאמר יצחק אל־יעקב גשה־נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם־לא׃

22 ויגש יעקב אל־יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו׃

23 ולא הכירו כי־היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו׃

24 ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני׃

25 ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברךך נפשי ויגש־לו ויאכל ויבא לו יין וישת׃

26 ויאמר אליו יצחק אביו גשה־נא ושקה־לי בני׃

27 ויגש וישק־לו וירח את־ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה׃

28 ויתן־לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש׃

29 יעבדוך עמים [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו] לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך׃

30 ויהי כאשר כלה יצחק לברך את־יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו׃

31 ויעש גם־הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך׃

32 ויאמר לו יצחק אביו מי־אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו׃

33 ויחרד יצחק חרדה גדלה עד־מאד ויאמר מי־אפוא הוא הצד־ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם־ברוך יהיה׃

34 כשמע עשו את־דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד־מאד ויאמר לאביו ברכני גם־אני אבי׃

35 ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך׃

36 ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את־בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא־אצלת לי ברכה׃

37 ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת־כל־אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני׃

38 ויאמר עשו אל־אביו הברכה אחת הוא־לך אבי ברכני גם־אני אבי וישא עשו קלו ויבך׃

39 ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל׃

40 ועל־חרבך תחיה ואת־אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך׃

41 וישטם עשו את־יעקב על־הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי׃

42 ויגד לרבקה את־דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך׃

43 ועתה בני שמע בקלי וקום ברח־לך אל־לבן אחי חרנה׃

44 וישבת עמו ימים אחדים עד אשר־תשוב חמת אחיך׃

45 עד־שוב אף־אחיך ממך ושכח את אשר־עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם־שניכם יום אחד׃

46 ותאמר רבקה אל־יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם־לקח יעקב אשה מבנות־חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #3508

Study this Passage

  
/ 10837  
  

3508. And Esau went to the field to hunt for a hunting, to bring it. That this signifies the endeavor of the affection of good to procure truth which might be conjoined with the Divine rational, is evident from the representation of Esau, as being the good of the natural (concerning which see above); hence comes the affection of good of the rational in the natural, for the good which is in the natural is not of the natural, but is of the rational in the natural (n. 3498); and from the signification of “going to the field to hunt for a hunting, to bring it,” as being the endeavor to procure truth for itself; for a “field” is where there is good ground (n. 3500); a “hunting” is truth which is from good (n. 3501); and “to bring it,” is to procure it, thus to adjoin it to the Divine rational. As before said, in the supreme sense the glorification of the Lord’s natural is here treated of; and in the representative sense the regeneration of the natural in man (n. 3490). It is according to order that this should be accomplished through truth, that is, through the knowledges of good and truth, for without these the natural cannot be enlightened by the rational, or through the rational; thus it cannot be regenerated, knowledges being the vessels recipient of the good and truth flowing in from the rational; and according to the quality and quantity which the vessels receive, such is the enlightenment. The vessels which receive good and truth from the rational are the very truths of the natural, which are nothing else than memory-knowledges, knowledges, and doctrinal things. Goods come from the order of the things which flow in, and from the order among themselves of the things which are there; hence comes the good of the natural.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.