¹ ואתה בן־אדם הנבא אל־הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־יהוה׃

² כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו׃

³ לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על־שפת לשון ודבת־עם׃

⁴ לכן הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב׃ ס

⁵ לכן כה־אמר אדני יהוה אם־לא באש קנאתי דברתי על־שארית הגוים ועל־אדום כלא אשר נתנו־את־ארצי להם למורשה בשמחת כל־לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז׃

⁶ לכן הנבא על־אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה־אמר אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם׃

⁷ לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את־ידי אם־לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו׃

⁸ ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא׃

⁹ כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם׃

¹⁰ והרביתי עליכם אדם כל־בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה׃

¹¹ והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטבתי מראשתיכם וידעתם כי־אני יהוה׃

¹² והולכתי עליכם אדם את־עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא־תוסף עוד לשכלם׃ ס

¹³ כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם [כ= אתי] [ק= את] ומשכלת [כ= גויך] [ק= גוייך] היית׃

¹⁴ לכן אדם לא־תאכלי עוד [כ= וגויך] [ק= וגוייך] לא [כ= תכשלי] [ק= תשכלי]־עוד נאם אדני יהוה׃

¹⁵ ולא־אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי־עוד [כ= וגויך] [ק= וגוייך] לא־תכשלי עוד נאם אדני יהוה׃ ס

¹⁶ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

¹⁷ בן־אדם בית ישראל ישבים על־אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני׃

¹⁸ ואשפך חמתי עליהם על־הדם אשר־שפכו על־הארץ ובגלוליהם טמאוה׃

¹⁹ ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים׃

²⁰ ויבוא אל־הגוים אשר־באו שם ויחללו את־שם קדשי באמר להם עם־יהוה אלה ומארצו יצאו׃

²¹ ואחמל על־שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר־באו שמה׃ ס

²² לכן אמר לבית־ישראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם־לשם־קדשי אשר חללתם בגוים אשר־באתם שם׃

²³ וקדשתי את־שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי־אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם׃

²⁴ ולקחתי אתכם מן־הגוים וקבצתי אתכם מכל־הארצות והבאתי אתכם אל־אדמתכם׃

²⁵ וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל־גלוליכם אטהר אתכם׃

²⁶ ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את־לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר׃

²⁷ ואת־רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר־בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם׃

²⁸ וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃

²⁹ והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל־הדגן והרביתי אתו ולא־אתן עליכם רעב׃

³⁰ והרביתי את־פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים׃

³¹ וזכרתם את־דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא־טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם׃

³² לא למענכם אני־עשה נאם אדני יהוה יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל׃ ס

³³ כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את־הערים ונבנו החרבות׃

³⁴ והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל־עובר׃

³⁵ ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן־עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו׃

³⁶ וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוה דברתי ועשיתי׃ ס

³⁷ כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית־ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם׃

³⁸ כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי־אני יהוה׃ ס

¹ There was a famine in the land, besides the first famine that was in the days of Abraham. Isaac went to Abimelech king of the Philistines, to Gerar.

² Yahweh appeared to him, and said, "Don't go down into Egypt. Live in the land I will tell you about.

³ Live in this land, and I will be with you, and will bless you. For to you, and to your seed, I will give all these lands, and I will establish the oath which I swore to Abraham your father.

⁴ I will multiply your seed as the stars of the sky, and will give to your seed all these lands. In your seed will all the nations of the earth be blessed,

⁵ because Abraham obeyed my voice, and kept my requirements, my commandments, my statutes, and my laws."

⁶ Isaac lived in Gerar.

⁷ The men of the place asked him about his wife. He said, "She is my sister," for he was afraid to say, "My wife," lest, he thought, "the men of the place might kill me for Rebekah, because she is beautiful to look at."

⁸ It happened, when he had been there a long time, that Abimelech king of the Philistines looked out at a window, and saw, and, behold, Isaac was caressing Rebekah, his wife.

⁹ Abimelech called Isaac, and said, "Behold, surely she is your wife. Why did you say, 'She is my sister?'" Isaac said to him, "Because I said, 'Lest I die because of her.'"

¹⁰ Abimelech said, "What is this you have done to us? One of the people might easily have lain with your wife, and you would have brought guilt on us!"

¹¹ Abimelech commanded all the people, saying, "He who touches this man or his wife will surely be put to death."

¹² Isaac sowed in that land, and reaped in the same year one hundred times what he planted. Yahweh blessed him.

¹³ The man grew great, and grew more and more until he became very great.

¹⁴ He had possessions of flocks, possessions of herds, and a great household. The Philistines envied him.

¹⁵ Now all the wells which his father's servants had dug in the days of Abraham his father, the Philistines had stopped, and filled with earth.

¹⁶ Abimelech said to Isaac, "Go from us, for you are much mightier than we."

¹⁷ Isaac departed from there, encamped in the valley of Gerar, and lived there.

¹⁸ Isaac dug again the wells of water, which they had dug in the days of Abraham his father. For the Philistines had stopped them after the death of Abraham. He called their names after the names by which his father had called them.

¹⁹ Isaac's servants dug in the valley, and found there a well of springing water.

²⁰ The herdsmen of Gerar argued with Isaac's herdsmen, saying, "The water is ours." He called the name of the well Esek, because they contended with him.

²¹ They dug another well, and they argued over that, also. He called its name Sitnah.

²² He left that place, and dug another well. They didn't argue over that one. He called it Rehoboth. He said, "For now Yahweh has made room for us, and we will be fruitful in the land."

²³ He went up from there to Beersheba.

²⁴ Yahweh appeared to him the same night, and said, "I am the God of Abraham your father. Don't be afraid, for I am with you, and will bless you, and multiply your seed for my servant Abraham's sake."

²⁵ He built an altar there, and called on the name of Yahweh, and pitched his tent there. There Isaac's servants dug a well.

²⁶ Then Abimelech went to him from Gerar, and Ahuzzath his friend, and Phicol the captain of his army.

²⁷ Isaac said to them, "Why have you come to me, since you hate me, and have sent me away from you?"

²⁸ They said, "We saw plainly that Yahweh was with you. We said, 'Let there now be an oath between us, even between us and you, and let us make a covenant with you,

²⁹ that you will do us no harm, as we have not touched you, and as we have done to you nothing but good, and have sent you away in peace.' You are now the blessed of Yahweh."

³⁰ He made them a feast, and they ate and drank.

³¹ They rose up some time in the morning, and swore one to another. Isaac sent them away, and they departed from him in peace.

³² It happened the same day, that Isaac's servants came, and told him concerning the well which they had dug, and said to him, "We have found water."

³³ He called it Shibah. Therefore the name of the city is Beersheba to this day.

³⁴ When Esau was forty years old, he took as wife Judith, the daughter of Beeri the Hittite, and Basemath, the daughter of Elon the Hittite.

³⁵ They grieved Isaac's and Rebekah's spirits.