¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם שים פניך על־הר שעיר והנבא עליו׃

³ ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר־שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃

⁴ עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי־אני יהוה׃

⁵ יען היות לך איבת עולם ותגר את־בני־ישראל על־ידי־חרב בעת אידם בעת עון קץ׃

⁶ לכן חי־אני נאם אדני יהוה כי־לדם אעשך ודם ירדפך אם־לא דם שנאת ודם ירדפך׃

⁷ ונתתי את־הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃

⁸ ומלאתי את־הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל־אפיקיך חללי־חרב יפלו בהם׃

⁹ שממות עולם אתנך ועריך לא [כ= תישבנה] [ק= תשבנה] וידעתם כי־אני יהוה׃

¹⁰ יען אמרך את־שני הגוים ואת־שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃

¹¹ לכן חי־אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃

¹² וידעת כי־אני יהוה שמעתי את־כל־נאצותיך אשר אמרת על־הרי ישראל לאמר [כ= שממה] [ק= שממו] לנו נתנו לאכלה׃

¹³ ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃ ס

¹⁴ כה אמר אדני יהוה כשמח כל־הארץ שממה אעשה־לך׃

¹⁵ כשמחתך לנחלת בית־ישראל על אשר־שממה כן אעשה־לך שממה תהיה הר־שעיר וכל־אדום כלה וידעו כי־אני יהוה׃ ף

¹ When Israel went forth out of Egypt, the house of Jacob from a people of foreign language;

² Judah became his sanctuary, Israel his dominion.

³ The sea saw it, and fled. The Jordan was driven back.

⁴ The mountains skipped like rams, the little hills like lambs.

⁵ What was it, you sea, that you fled? You Jordan, that you turned back?

⁶ You mountains, that you skipped like rams; you little hills, like lambs?

⁷ Tremble, you earth, at the presence of the Lord, at the presence of the God of Jacob,

⁸ who turned the rock into a pool of water, the flint into a spring of waters.