1
כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ׃
2
ויאמר מה־אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל־עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו׃
3
והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יהוה רב הפגר בכל־מקום השליך הס׃ ף
4
שמעו־זאת השאפים אביון ולשבית [כ= ענוי] [ק= עניי]־ארץ׃
5
לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה־בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה׃
6
לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר׃
7
נשבע יהוה בגאון יעקב אם־אשכח לנצח כל־מעשיהם׃
8
העל זאת לא־תרגז הארץ ואבל כל־יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה [כ= ונשקה] [ק= ונשקעה] כיאור מצרים׃ ס
9
והיה ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור׃
10
והפכתי חגיכם לאבל וכל־שיריכם לקינה והעליתי על־כל־מתנים שק ועל־כל־ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר׃
11
הנה ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא־רעב ללחם ולא־צמא למים כי אם־לשמע את דברי יהוה׃
12
ונעו מים עד־ים ומצפון ועד־מזרח ישוטטו לבקש את־דבר־יהוה ולא ימצאו׃
13
ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא׃
14
הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר־שבע ונפלו ולא־יקומו עוד׃ ס
