The Bible

 

Bereshit 29

Study

   

1 וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם׃

2 וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר׃

3 ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה׃

4 ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו׃

5 ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו׃

6 ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן׃

7 ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו׃

8 ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן׃

9 עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא׃

10 ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו׃

11 וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך׃

12 ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה׃

13 ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה׃

14 ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים׃

15 ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך׃

16 וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל׃

17 ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה׃

18 ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה׃

19 ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי׃

20 ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה׃

21 ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה׃

22 ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה׃

23 ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה׃

24 ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה׃

25 ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני׃

26 ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה׃

27 מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות׃

28 ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה׃

29 ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה׃

30 ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות׃

31 וירא יהוה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה׃

32 ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי׃

33 ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון׃

34 ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי׃

35 ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את יהוה על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #3835

Study this Passage

  
/ 10837  
  

3835. And Laban gave her Zilpah his handmaid, unto his daughter Leah for a handmaid. That this signifies the external affections, or external bonds, which are subservient means, is evident from the signification of a “handmaid,” as being the external affections (see n. 1895, 2567). That “Laban gave her” signifies that they are from the collateral good of a common stock, for this is the origin of such affections. They are called external bonds, because all affections are bonds (n. 1077, 1080, 1835, 1944), for nothing holds man in bonds except his affection. The affection of each man does not indeed appear to him as a bond, yet still it is so called because it rules him, and keeps him bound to it. Internal affections, however, are called internal bonds, the affections of truth and of good being called the bonds of conscience. To these correspond external bonds or external affections, for every internal has a corresponding external. As the man who is being regenerated is introduced to internal things by means of external ones, and as this state of introduction is here treated of, therefore it is here said that Laban’s handmaid was given to his daughter Leah for a handmaid, by which is signified that such affections were given as serve as the means of introduction. That these affections were the most external ones, such as are those called the affections of the body, is evident from the fact that Leah represents the affections of external truth. But on this subject also, of the Lord’s Divine mercy more elsewhere.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.