New Christian Bible Study

The Bible

 

Bereshit 26

Study

   

1 ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה׃

2 וירא אליו יהוה ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך׃

3 גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך׃

4 והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ׃

5 עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי׃

6 וישב יצחק בגרר׃

7 וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא׃

8 ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו׃

9 ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה׃

10 ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם׃

11 ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת׃

12 ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה׃

13 ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד׃

14 ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים׃

15 וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר׃

16 ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד׃

17 וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם׃

18 וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו׃

19 ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים׃

20 ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו׃

21 ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה׃

22 ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ׃

23 ויעל משם באר שבע׃

24 וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי׃

25 ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי יצחק באר׃

26 ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו׃

27 ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם׃

28 ויאמרו ראו ראינו כי היה יהוה עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך׃

29 אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך יהוה׃

30 ויעש להם משתה ויאכלו וישתו׃

31 וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום׃

32 ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים׃

33 ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה׃

34 ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי׃

35 ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #3399

Study this Passage

  
/ 10837  
  

3399. That in the internal sense “to lie with a woman” denotes to pervert and adulterate truth (here truth Divine, because by the “woman” or Rebekah is represented Divine truth, as shown above) is evident from the fact that by “lying with,” by “adultery,” and by “harlotry” in the Word, nothing else is signified than perversions of good and falsifications of truth (n. 2466, 2729); and this for the reason that adulteries are diametrically contrary to conjugial love, insomuch that they are destructive of it; and conjugial love is from the marriage of good and truth (n. 2508, 2618, 2727-2759, 3132); and therefore those things which are contrary to good and truth, or which destroy them, are in the Word called “adulteries.”

[2] Be it known, however, that they who are of the spiritual church cannot adulterate good so as to profane it, because they cannot receive good so as to have a perception of it, like the celestial; and yet they can profane truth, because this they can acknowledge. But in the last time of the church they cannot even acknowledge truth, because there then universally reigns with them unbelief concerning the Lord, concerning the life after death, and concerning the internal man; and an unbelief that universally reigns, prevents the truths of faith from penetrating interiorly. With everyone that which is universal limits and hinders such things from entering deeply, both when the man is ignorant of them, and also when he supposes that he believes them.

[3] But they who are capable of profaning good are those of the celestial church, for these can receive good even to perception. This was the case with the antediluvians, who were therefore secluded from all others, and who are confined in a hell separate from the hells of others (n. 1265-1272); and that the profanation of good should not any longer take place is signified by its being said that when man was cast out of Eden, Jehovah caused to dwell at the east of the garden of Eden cherubim, and the flame of a sword that turned itself, to keep the way of the tree of lives (Genesis 3:24 see n. 308, 310).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org