The Bible

 

Bereshit 26

Study

   

1 ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה׃

2 וירא אליו יהוה ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך׃

3 גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך׃

4 והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ׃

5 עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי׃

6 וישב יצחק בגרר׃

7 וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא׃

8 ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו׃

9 ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה׃

10 ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם׃

11 ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת׃

12 ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה׃

13 ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד׃

14 ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים׃

15 וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר׃

16 ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד׃

17 וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם׃

18 וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו׃

19 ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים׃

20 ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו׃

21 ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה׃

22 ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ׃

23 ויעל משם באר שבע׃

24 וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי׃

25 ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי יצחק באר׃

26 ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו׃

27 ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם׃

28 ויאמרו ראו ראינו כי היה יהוה עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך׃

29 אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך יהוה׃

30 ויעש להם משתה ויאכלו וישתו׃

31 וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום׃

32 ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים׃

33 ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה׃

34 ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי׃

35 ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #3387

Study this Passage

  
/ 10837  
  

3387. Because he feared to say, She is my woman; lest the men of the place should kill me for Rebekah. That this signifies that He could not open Divine truths themselves, because thus Divine good would not be received, is evident from the signification of “fearing to say,” as being not to be able to open; from the signification of “woman,” who here is Rebekah, as being the Lord’s Divine rational as to Divine truth (n. 3012, 3013, 3077); from the signification of “slaying me,” as being that good is not received, for by Isaac, who here is “me,” is represented the Divine good of the Lord’s rational (n. 3012, 3194, 3210), for good is said to be slain, or to perish, when it is not received, because with him who does not receive it, it is nullified; and from the signification of the “men of the place,” as being those who are in the doctrinal things of faith (n. 3385). From all this it now appears what is the internal sense of these words, namely, that if Divine truths themselves were to be opened, they would not be received by those who are in the doctrinal things of faith, because they surpass all their rational apprehension, thus all their belief, and consequently nothing of good from the Lord could flow in. For good from the Lord, or Divine good, can inflow solely into truths, because truths are the vessels of good, as often shown.

[2] Truths or appearances of truth are given man to the intent that Divine good may be able to form his understanding, and thus the man himself. For truths exist to the end that good may flow in; for without vessels or receptacles good finds no place, because it finds no state corresponding to itself; and therefore where there are no truths, or where they are not received, there is no rational or human good, consequently the man has no spiritual life. In order therefore that man may nevertheless have truths, and thereby have spiritual life, appearances of truth are given to everyone according to his apprehension; which appearances are acknowledged as truths, because they are such that Divine things can be in them.

[3] In order that it may be known what appearances are, and that they are such things as serve man instead of truths Divine, let us take examples for illustration. If it should be said that in heaven there is no idea of place, thus none of distance, but that instead of these there are ideas of state, this could not possibly be apprehended by man, for this would cause him to believe that there nothing is distinct, but that everything is confused, that is, all in one, or together; when yet all things there are so distinct that nothing can be more so. (That the places, distances, and spaces, which exist in nature, are in heaven states, may be seen above, n. 3356.) Hence it is manifest that whatever is said in the Word concerning places and spaces, and from them and by means of them, is an appearance of truth; and unless it were said by means of such appearances, it would not be received at all, consequently would be scarcely anything; for so long as he is in the world, that is, in space and time, the idea of space and of time is within almost everything of man’s thought, both in general and in particular.

[4] That the language of the Word is according to appearances of space appears from almost everything in it; as in Matthew:

Jesus asked them saying, How then doth David say, The Lord said to my Lord, Sit Thou on My right hand till I make Thine enemies Thy foot stool (Matthew 22:43-44)

where to “sit on the right hand” comes from the idea of place, thus according to appearance, when nevertheless what is here described is the state of the Lord’s Divine power. Again:

Jesus said, Henceforth ye shall see the Son of man sitting at the right hand of power, and coming upon the clouds of heaven (Matthew 26:64);

here in like manner “sitting on the right hand,” and also “coming upon the clouds,” are derived from the idea of place with men; but with angels the idea is of the Lord’s power.

In Mark:

The sons of Zebedee said to Jesus, Grant unto us that we may sit, one on Thy right hand, and the other on Thy left hand, in Thy glory. Jesus answered, To sit on My right hand, and on My left, is not Mine to give, except to those for whom it hath been prepared (Mark. 10:37, 40).

From this it is manifest what sort of an idea the disciples had concerning the Lord’s kingdom, namely, that it was to sit on His right hand and on His left; and because they had such an idea, the Lord also answered them according to their apprehension, thus according to what appeared to them.

[5] In David:

He is as a bridegroom coming out of his chamber, and rejoiceth as a strong man to run his course. His going forth is from the end of the heavens and His circuit unto the ends of it (Psalms 19:5-6);

speaking of the Lord, whose state of Divine power is here described by such things as are of space.

In Isaiah:

How art thou fallen from heaven, O Lucifer, son of the dawning! Thou saidst in thine heart, I will ascend into the heavens, I will exalt my throne above the stars of heaven; 1 I will ascend above the heights of the cloud (Isaiah 14:12-14); where “falling from heaven,” “ascending into the heavens,” “exalting the throne above the stars of heaven,” “ascending above the heights of the cloud,” all of which are expressions descriptive of the love of self profaning holy things, are all derived from the idea and appearance of space or place. Inasmuch as celestial and spiritual things are presented before man by means of such things as appear to men, and in accordance with such things, therefore heaven is also described as being on high, when yet it is not on high, but is in what is internal (n. 450, 1380, 2148).

Footnotes:

1. The Hebrew is “stars of God;” and so Swedenborg renders the expression in n. 257, 3708, 5313, 7375, 8678, and other places. The present reading therefore may be a slip of the pen, yet it is found also in Apocalypse Explained 1029, and 1108.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.