New Christian Bible Study

The Bible

 

Bereshit 24

Study

   

1 ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל׃

2 ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי׃

3 ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו׃

4 כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק׃

5 ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם׃

6 ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה׃

7 יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם׃

8 ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשב שמה׃

9 וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על הדבר הזה׃

10 ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור׃

11 ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת׃

12 ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם׃

13 הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים׃

14 והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני׃

15 ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה׃

16 והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל׃

17 וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך׃

18 ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו׃

19 ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת׃

20 ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו׃

21 והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם לא׃

22 ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם׃

23 ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין׃

24 ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור׃

25 ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון׃

26 ויקד האיש וישתחו ליהוה׃

27 ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני׃

28 ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה׃

29 ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין׃

30 ויהי כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו וכשמעו את דברי רבקה אחתו לאמר כה דבר אלי האיש ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים על העין׃

31 ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים׃

32 ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו׃

33 ויישם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר׃

34 ויאמר עבד אברהם אנכי׃

35 ויהוה ברך את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים׃

36 ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו׃

37 וישבעני אדני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו׃

38 אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני׃

39 ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה אחרי׃

40 ויאמר אלי יהוה אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי׃

41 אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי׃

42 ואבא היום אל העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה׃

43 הנה אנכי נצב על עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך׃

44 ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר הכיח יהוה לבן אדני׃

45 אני טרם אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא׃

46 ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה׃

47 ואשאל אתה ואמר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם הנזם על אפה והצמידים על ידיה׃

48 ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו׃

49 ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל׃

50 ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב׃

51 הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר יהוה׃

52 ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ליהוה׃

53 ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה׃

54 ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני׃

55 ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך׃

56 ויאמר אלהם אל תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני׃

57 ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה׃

58 ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך׃

59 וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו׃

60 ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו׃

61 ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך׃

62 ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב׃

63 ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים׃

64 ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל׃

65 ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס׃

66 ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה׃

67 ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #3134

Study this Passage

  
/ 10837  
  

3134. Saying, Thus spoke the man unto me. That this signifies the inclination of truth in the natural man, is in like manner evident from the affection in these words, and also from what the man, or Abraham’s servant, spoke to Rebekah; from which it is evident that it is the inclination that is signified; and also from the signification of a “man” as being truth (see n. 265, 749, 1007), here truth in the natural man from the Divine-because the man is here Abraham’s elder servant, by whom is signified the natural man (as may be seen above, n. 3019). In the Word, especially the prophetic, the word “man” [vir] often occurs; as “man and wife,” “man and woman,” “man and inhabitant,” also “man [vir] and man [homo]”; and in such places by “man” [vir] in the internal sense is signified that which is of the understanding, which is truth; and by “wife,” “woman,” “inhabitant,” and “man” [homo], that which is of the will, which is good. As in Isaiah:

I see, and there is no man; even among them, and there is no counselor (Isaiah 41:28);

“no man” denotes no one intelligent, thus no truth. Again:

I came, and there was no man; I called, and there was none to answer (Isaiah 50:2).

The meaning here being the same.

[2] Again:

Truth hath stumbled in the street, and uprightness cannot enter; and truth hath been taken away; and he that departeth from evil is mad. And Jehovah saw, and it was evil in His eyes that there was no judgment, and no man, and He was amazed (Isaiah 59:14-16).

“No man” plainly means no one intelligent, and thus in the universal sense no truth. It here treats of the last time of the church, when there is no longer any truth; and it is therefore said, “truth hath stumbled in the street, uprightness cannot enter, truth hath been taken away.” (That “street” also is predicated of truth, may be seen above, n. 2336; and “judgment” also, n. 2235.) In Jeremiah:

Run ye to and fro through the streets of Jerusalem, and see now, and know, and seek in the broad places thereof, if ye can find a man, if there be any that doeth judgment, that seeketh truth (Jeremiah 5:1).

Here a “man” evidently denotes one who is intelligent; and also truth.

In Zephaniah:

I will make their streets desolate, that none passeth by; their cities shall be devastated, so that there shall be no man; that there shall be no inhabitant (Zeph. 3:6).

“No man” denotes no truth; “no inhabitant,” no good (see above, n. 2268, 2451, 2712, and many other places).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org