New Christian Bible Study

The Bible

 

Bereshit 17

Study

   

1 ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים׃

2 ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד׃

3 ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר׃

4 אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים׃

5 ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך׃

6 והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו׃

7 והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך׃

8 ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים׃

9 ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם׃

10 זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר׃

11 ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם׃

12 ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא׃

13 המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם׃

14 וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר׃

15 ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה׃

16 וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו׃

17 ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד׃

18 ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך׃

19 ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו׃

20 ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול׃

21 ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת׃

22 ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם׃

23 ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים׃

24 ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו׃

25 וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו׃

26 בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו׃

27 וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #2218

Study this Passage

  
/ 10837  
  

2218. That 'the men rose up [from there]' means that that perception came to an end becomes clear from the meaning of 'rising up' as going away, and from that of 'the men', dealt with above. The coming of the three men or of Jehovah to Abraham represented the Lord's Divine Perception, as shown above. The Lord's Perception from the Divine at that time was first His Perception regarding the Divine Trinity of the Divine itself, the Divine Human, and that which Proceeds from these, and then regarding His Human, that it was to put on the Divine. Now there follows His Perception from the Divine regarding the character of the human race at that time. These three considerations are what this chapter deals with, and they come in the following order - the Divine assumed the Human, and made this Divine, so that He might save the human race. Regarding the first two considerations it is said that the Perception came to an end, which is what is meant in the internal sense by the words 'the men rose up'. But that Perception regarding the character of the human race is meant in the internal sense by the words 'they looked towards the face of Sodom, and Abraham went with them'; and the fact that He had no wish to remain any longer in that Perception is meant by the words 'he went with them to send them on their way'. But a better sight of these matters may be gained from the preliminary Contents above, 1 and also from the explanation given below of what follows.

Footnotes:

1. i.e. in 2136-2141

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org