¹ ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר׃

² בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה׃

³ לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו׃

⁴ ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע׃

⁵ משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים׃

⁶ ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי אני יהוה׃

⁷ כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב׃

⁸ בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה׃

⁹ ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו׃

¹⁰ משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה׃

¹¹ בפרסות סוסיו ירמס את כל חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד׃

¹² ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו׃

¹³ והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד׃

¹⁴ ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה׃

¹⁵ כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים׃

¹⁶ וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך׃

¹⁷ ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר נתנו חתיתם לכל יושביה׃

¹⁸ עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר בים מצאתך׃

¹⁹ כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים׃

²⁰ והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים׃

²¹ בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה׃

¹ הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה׃

² והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו׃

³ הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את הדבר הזה׃

⁴ אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ׃

⁵ והארץ חנפה תחת ישביה כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם׃

⁶ על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער׃

⁷ אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב׃

⁸ שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור׃

⁹ בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשתיו׃

¹⁰ נשברה קרית תהו סגר כל בית מבוא׃

¹¹ צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ׃

¹² נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער׃

¹³ כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם כלה בציר׃

¹⁴ המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים׃

¹⁵ על כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל׃

¹⁶ מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו׃

¹⁷ פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ׃

¹⁸ והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ׃

¹⁹ רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ׃

²⁰ נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום׃

²¹ והיה ביום ההוא יפקד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה׃

²² ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו׃

²³ וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד׃