¹ ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר׃

² בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה׃

³ לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו׃

⁴ ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע׃

⁵ משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים׃

⁶ ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי אני יהוה׃

⁷ כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב׃

⁸ בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה׃

⁹ ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו׃

¹⁰ משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה׃

¹¹ בפרסות סוסיו ירמס את כל חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד׃

¹² ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו׃

¹³ והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד׃

¹⁴ ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה׃

¹⁵ כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים׃

¹⁶ וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך׃

¹⁷ ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר נתנו חתיתם לכל יושביה׃

¹⁸ עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר בים מצאתך׃

¹⁹ כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים׃

²⁰ והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים׃

²¹ בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה׃

¹ הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה׃

² והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו׃

³ הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את הדבר הזה׃

⁴ אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ׃

⁵ והארץ חנפה תחת ישביה כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם׃

⁶ על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער׃

⁷ אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב׃

⁸ שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור׃

⁹ בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשתיו׃

¹⁰ נשברה קרית תהו סגר כל בית מבוא׃

¹¹ צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ׃

¹² נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער׃

¹³ כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם כלה בציר׃

¹⁴ המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים׃

¹⁵ על כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל׃

¹⁶ מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו׃

¹⁷ פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ׃

¹⁸ והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ׃

¹⁹ רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ׃

²⁰ נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום׃

²¹ והיה ביום ההוא יפקד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה׃

²² ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו׃

²³ וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד׃

¹⁶ Then said he unto him, A certain man made a great supper, and bade many:

¹⁷ And sent his servant at supper time to say to them that were bidden, Come; for all things are now ready.

¹⁸ And they all with one consent began to make excuse. The first said unto him, I have bought a piece of ground, and I must needs go and see it: I pray thee have me excused.

¹⁹ And another said, I have bought five yoke of oxen, and I go to prove them: I pray thee have me excused.

²⁰ And another said, I have married a wife, and therefore I cannot come.

²¹ So that servant came, and shewed his lord these things. Then the master of the house being angry said to his servant, Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring in hither the poor, and the maimed, and the halt, and the blind.

²² And the servant said, Lord, it is done as thou hast commanded, and yet there is room.

²³ And the lord said unto the servant, Go out into the highways and hedges, and compel them to come in, that my house may be filled.

²⁴ For I say unto you, That none of those men which were bidden shall taste of my supper.