¹ חזון עבדיה כה־אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה׃

² הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד׃

³ זדון לבך השיאך שכני בחגוי־סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃

⁴ אם־תגביה כנשר ואם־בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם־יהוה׃

⁵ אם־גנבים באו־לך אם־שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם־בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות׃

⁶ איך נחפשו עשו נבעו מצפניו׃

⁷ עד־הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו׃

⁸ הלוא ביום ההוא נאם־יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו׃

⁹ וחתו גבוריך תימן למען יכרת־איש מהר עשו מקטל׃

¹⁰ מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם׃

¹¹ ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו [כ= שערו] [ק= שעריו] ועל־ירושלם ידו גורל גם־אתה כאחד מהם׃

¹² ואל־תרא ביום־אחיך ביום נכרו ואל־תשמח לבני־יהודה ביום אבדם ואל־תגדל פיך ביום צרה׃

¹³ אל־תבוא בשער־עמי ביום אידם אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו ואל־תשלחנה בחילו ביום אידו׃

¹⁴ ואל־תעמד על־הפרק להכרית את־פליטיו ואל־תסגר שרידיו ביום צרה׃

¹⁵ כי־קרוב יום־יהוה על־כל־הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך׃

¹⁶ כי כאשר שתיתם על־הר קדשי ישתו כל־הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו׃

¹⁷ ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם׃

¹⁸ והיה בית־יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא־יהיה* שריד לבית עשו כי יהוה דבר׃

¹⁹ וירשו הנגב את־הר עשו והשפלה את־פלשתים וירשו את־שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את־הגלעד׃

²⁰ וגלת החל־הזה לבני ישראל אשר־כנענים עד־צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב׃

²¹ ועלו מושעים בהר ציון לשפט את־הר עשו והיתה ליהוה המלוכה׃

¹ דברי עמוס אשר־היה בנקדים מתקוע אשר חזה על־ישראל בימי עזיה מלך־יהודה ובימי ירבעם בן־יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש׃

² ויאמר יהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל׃ ף

³ כה אמר יהוה על־שלשה פשעי דמשק ועל־ארבעה לא אשיבנו על־דושם בחרצות הברזל את־הגלעד׃

⁴ ושלחתי אש בבית חזאל ואכלה ארמנות בן־הדד׃

⁵ ושברתי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת־און ותומך שבט מבית עדן וגלו עם־ארם קירה אמר יהוה׃ ף

⁶ כה אמר יהוה על־שלשה פשעי עזה ועל־ארבעה לא אשיבנו על־הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום׃

⁷ ושלחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנתיה׃

⁸ והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון והשיבותי ידי על־עקרון ואבדו שארית פלשתים אמר אדני יהוה׃ ף

⁹ כה אמר יהוה על־שלשה פשעי־צר ועל־ארבעה לא אשיבנו על־הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים׃

¹⁰ ושלחתי אש בחומת צר ואכלה ארמנתיה׃ ף

¹¹ כה אמר יהוה על־שלשה פשעי אדום ועל־ארבעה לא אשיבנו על־רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח׃

¹² ושלחתי אש בתימן ואכלה ארמנות בצרה׃ ף

¹³ כה אמר יהוה על־שלשה פשעי בני־עמון ועל־ארבעה לא אשיבנו על־בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את־גבולם׃

¹⁴ והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה בתרועה ביום מלחמה בסער ביום סופה׃

¹⁵ והלך מלכם בגולה הוא ושריו יחדו אמר יהוה׃ ף