¹ דבר־יהוה אשר היה אל־מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר־חזה על־שמרון וירושלם׃

² שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו׃

³ כי־הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על־[כ= במותי] [ק= במתי] ארץ׃

⁴ ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד׃

⁵ בפשע יעקב כל־זאת ובחטאות בית ישראל מי־פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם׃

⁶ ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה׃

⁷ וכל־פסיליה יכתו וכל־אתנניה ישרפו באש וכל־עצביה אשים שממה כי מאתןן זונה קבצה ועד־אתןן זונה ישובו׃

⁸ על־זאת אספדה ואילילה אילכה [כ= שילל] [ק= שולל] וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה׃

⁹ כי אנושה מכותיה כי־באה עד־יהודה נגע עד־שער עמי עד־ירושלם׃

¹⁰ בגת אל־תגידו בכו אל־תבכו בבית לעפרה עפר [כ= התפלשתי] [ק= התפלשי]׃

¹¹ עברי לכם יושבת שפיר עריה־בשת לא יצאה יושבת צאןן מספד בית האצל יקח םכם עמדתו׃

¹² כי־חלה לטוב יושבת מרות כי־ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם׃

¹³ רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת־ציון כי־בך נמצאו פשעי ישראל׃

¹⁴ לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל׃

¹⁵ עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד־עדלם יבוא כבוד ישראל׃

¹⁶ קרחי וגזי על־בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך׃ ס

¹ ומרדכי ידע את־כל־אשר נעשה ויקרע מרדכי את־בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדלה ומרה׃

² ויבוא עד לפני שער־המלך כי אין לבוא אל־שער המלך בלבוש שק׃

³ ובכל־מדינה ומדינה מקום אשר דבר־המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים׃

⁴ [כ= ותבואינה] [ק= ותבואנה] נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותתחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את־מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל׃

⁵ ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפניה ותצוהו על־מרדכי לדעת מה־זה ועל־מה־זה׃

⁶ ויצא התך אל־מרדכי אל־רחוב העיר אשר לפני שער־המלך׃

⁷ ויגד־לו מרדכי את כל־אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על־גנזי המלך [כ= ביהודיים] [ק= ביהודים] לאבדם׃

⁸ ואת־פתשגן כתב־הדת אשר־נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את־אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל־המלך להתחןן־לו ולבקש מלפניו על־עמה׃

⁹ ויבוא התך ויגד לאסתר את דברי מרדכי׃

¹⁰ ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל־מרדכי׃

¹¹ כל־עבדי המלך ועם־מדינות המלך יודעים אשר כל־איש ואשה אשר יבוא־אל־המלך אל־החצר הפנימית אשר לא־יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט־לו המלך את־שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל־המלך זה שלושים יום׃

¹² ויגידו למרדכי את דברי אסתר׃ ף

¹³ ויאמר מרדכי להשיב אל־אסתר אל־תדמי בנפשך להמלט בית־המלך מכל־היהודים׃

¹⁴ כי אם־החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית־אביך תאבדו ומי יודע אם־לעת כזאת הגעת למלכות׃

¹⁵ ותאמר אסתר להשיב אל־מרדכי׃

¹⁶ לך כנוס את־כל־היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל־תאכלו ואל־תשתו שלשת ימים לילה ויום גם־אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל־המלך אשר לא־כדת וכאשר אבדתי אבדתי׃

¹⁷ ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר־צותה עליו אסתר׃ ס