¹ תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל ישבי הארץ כי־בא יום־יהוה כי קרוב׃

² יום חשך ואפלה יום עןן וערפל כשחר פרש על־ההרים עם רב ועצום כמהו לא נהיה מן־העולם ואחריו לא יוסף עד־שני דור ודור׃

³ לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן־עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם־פליטה לא־היתה לו׃

⁴ כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון׃

⁵ כקול מרכבות על־ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה׃

⁶ מפניו יחילו עמים כל־פנים קבצו פארור׃

⁷ כגבורים ירצון כאנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון ארחותם׃

⁸ ואיש אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ילכון ובעד השלח יפלו לא יבצעו׃

⁹ בעיר ישקו בחומה ירצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב׃

¹⁰ לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם׃

¹¹ ויהוה נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו כי־גדול יום־יהוה ונורא מאד ומי יכילנו׃

¹² וגם־עתה נאם־יהוה שבו עדי בכל־לבבכם ובצום ובבכי ובמספד׃

¹³ וקרעו לבבכם ואל־בגדיכם ושובו אל־יהוה אלהיכם כי־חנון ורחום הוא ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה׃

¹⁴ מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך ליהוה אלהיכם׃ ף

¹⁵ תקעו שופר בציון קדשו־צום קראו עצרה׃

¹⁶ אספו־עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וינקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה׃

¹⁷ בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יהוה ויאמרו חוסה יהוה על־עמך ואל־תתן נחלתך לחרפה למשל־בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלהיהם׃

¹⁸ ויקנא יהוה לארצו ויחמל על־עמו׃

¹⁹ ויען יהוה ויאמר לעמו הנני שלח לכם את־הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אתו ולא־אתן אתכם עוד חרפה בגוים׃

²⁰ ואת־הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל־ארץ ציה ושממה את־פניו אל־הים הקדמני וספו אל־הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות׃

²¹ אל־תיראי אדמה גילי ושמחי כי־הגדיל יהוה לעשות׃

²² אל־תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי־עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם׃

²³ ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלהיכם כי־נתן לכם את־המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון׃

²⁴ ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר׃

²⁵ ושלמתי לכם את־השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם׃

²⁶ ואכלתם אכול ושבוע והללתם את־שם יהוה אלהיכם אשר־עשה עםכם להפליא ולא־יבשו עמי לעולם׃

²⁷ וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני יהוה אלהיכם ואין עוד ולא־יבשו עמי לעולם׃ ס

¹ "Hear this, house of Jacob, you who are called by the name of Israel, and have come forth out of the waters of Judah; who swear by the name of Yahweh, and make mention of the God of Israel, but not in truth, nor in righteousness

² (for they call themselves of the holy city, and stay themselves on the God of Israel; Yahweh of Armies is his name):

³ I have declared the former things from of old; yes, they went forth out of my mouth, and I showed them: suddenly I did them, and they happened.

⁴ Because I knew that you are obstinate, and your neck is an iron sinew, and your brow brass;

⁵ therefore I have declared it to you from of old; before it came to pass I showed it to you; lest you should say, 'My idol has done them, and my engraved image, and my molten image, has commanded them.'

⁶ You have heard it; see all this; and you, will you not declare it? "I have shown you new things from this time, even hidden things, which you have not known.

⁷ They are created now, and not from of old; and before this day you didn't hear them; lest you should say, 'Behold, I knew them.'

⁸ Yes, you didn't hear; yes, you didn't know; yes, from of old your ear was not opened: for I knew that you did deal very treacherously, and was called a transgressor from the womb.

⁹ For my name's sake will I defer my anger, and for my praise will I refrain for you, that I not cut you off.

¹⁰ Behold, I have refined you, but not as silver; I have chosen you in the furnace of affliction.

¹¹ For my own sake, for my own sake, will I do it; for how should [my name] be profaned? and my glory I will not give to another.

¹² "Listen to me, O Jacob, and Israel my called: I am he; I am the first, I also am the last.

¹³ Yes, my hand has laid the foundation of the earth, and my right hand has spread out the heavens: when I call to them, they stand up together.

¹⁴ "Assemble yourselves, all you, and hear; who among them has declared these things? He whom Yahweh loves shall perform his pleasure on Babylon, and his arm [shall be on] the Chaldeans.

¹⁵ I, even I, have spoken; yes, I have called him; I have brought him, and he shall make his way prosperous.

¹⁶ "Come near to me and hear this: "From the beginning I have not spoken in secret; from the time that it was, there am I." Now the Lord Yahweh has sent me, with his Spirit.

¹⁷ Thus says Yahweh, your Redeemer, the Holy One of Israel: I am Yahweh your God, who teaches you to profit, who leads you by the way that you should go.

¹⁸ Oh that you had listened to my commandments! then your peace would have been like a river, and your righteousness like the waves of the sea:

¹⁹ your seed also had been as the sand, and the offspring of your body like its grains: his name would not be cut off nor destroyed from before me.

²⁰ Go forth from Babylon, flee from the Chaldeans; with a voice of singing declare, tell this, utter it even to the end of the earth: say, Yahweh has redeemed his servant Jacob.

²¹ They didn't thirst when he led them through the deserts; he caused the waters to flow out of the rock for them; he split the rock also, and the waters gushed out.

²² "There is no peace," says Yahweh, "for the wicked."