New Christian Bible Study

The Bible

 

Yeremiyah 50

Study

   

1 הדבר אשר דבר יהוה אל־בבל אל־ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא׃

2 הגידו בגוים והשמיעו ושאו־נס השמיעו אל־תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה׃

3 כי עלה עליה גוי מצפון הוא־ישית את־ארצה לשמה ולא־יהיה יושב בה מאדם ועד־בהמה נדו הלכו׃

4 בימים ההמה ובעת ההיא נאם־יהוה יבאו בני־ישראל המה ובני־יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת־יהוה אלהיהם יבקשו׃

5 ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל־יהוה ברית עולם לא תשכח׃ ס

6 צאן אבדות [כ= היה] [ק= היו] עמי רעיהם התעום הרים [כ= שובבים] [ק= שובבום] מהר אל־גבעה הלכו שכחו רבצם׃

7 כל־מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה־צדק ומקוה אבותיהם יהוה׃ ס

8 נדו מתוך בבל ומארץ כשדים [כ= יצאו] [ק= צאו] והיו כעתודים לפני־צאן׃

9 כי הנה אנכי מעיר ומעלה על־בבל קהל־גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם׃

10 והיתה כשדים לשלל כל־שלליה ישבעו נאם־יהוה׃

11 כי [כ= תשמחי] [ק= תשמחו] כי [כ= תעלזי] [ק= תעלזו] שסי נחלתי כי [כ= תפושי] [ק= תפושו] כעגלה דשה [כ= ותצהלי] [ק= ותצהלו] כאברים׃

12 בושה אםכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה׃

13 מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על־בבל ישם וישרק על־כל־מכותיה׃

14 ערכו על־בבל סביב כל־דרכי קשת ידו אליה אל־תחמלו אל־חץ כי ליהוה חטאה׃

15 הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו [כ= אשויתיה] [ק= אשיותיה] נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו־לה׃

16 כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל־עמו יפנו ואיש לארצו ינסו׃ ס

17 שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל׃ ס

18 לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל־מלך בבל ואל־ארצו כאשר פקדתי אל־מלך אשור׃

19 ושבבתי את־ישראל אל־נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו׃

20 בימים ההם ובעת ההיא נאם־יהוה יבקש את־עון ישראל ואיננו ואת־חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר׃

21 על־הארץ מרתים עלה עליה ואל־יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם־יהוה ועשה ככל אשר צויתיך׃ ס

22 קול מלחמה בארץ ושבר גדול׃

23 איך נגדע וישבר פטיש כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃

24 יקשתי לך וגם־נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם־נתפשת כי ביהוה התגרית׃

25 פתח יהוה את־אוצרו ויוצא את־כלי זעמו כי־מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים׃

26 באו־לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו־ערמים והחרימוה אל־תהי־לה שארית׃

27 חרבו כל־פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי־בא יוםם עת פקדתם׃ ס

28 קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את־נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו׃

29 השמיעו אל־בבל רבים כל־דרכי קשת חנו עליה סביב אל־יהי־[כ= זז] [ק= לה] פלטה שלמו־לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו־לה כי אל־יהוה זדה אל־קדוש ישראל׃

30 לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם־יהוה׃ ס

31 הנני אליך זדון נאם־אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך׃

32 וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל־סביבתיו׃ ס

33 כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני־ישראל ובני־יהודה יחדו וכל־שביהם החזיקו בם מאנו שלחם׃

34 גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את־ריבם למען הרגיע את־הארץ והרגיז לישבי בבל׃

35 חרב על־כשדים נאם־יהוה ואל־ישבי בבל ואל־שריה ואל־חכמיה׃

36 חרב אל־הבדים ונאלו חרב אל־גבוריה וחתו׃

37 חרב אל־סוסיו ואל־רכבו ואל־כל־הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל־אוצרתיה ובזזו׃

38 חרב אל־מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו׃

39 לכן ישבו ציים את־איים וישבו בה בנות יענה ולא־תשב עוד לנצח ולא תשכון עד־דור ודור׃

40 כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ואת־שכניה נאם־יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃

41 הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי־ארץ׃

42 קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־בבל׃

43 שמע מלך־בבל את־שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה׃

44 הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגעה [כ= ארוצם] [ק= אריצם] מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃

45 לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־בבל ומחשבותיו אשר חשב אל־ארץ כשדים אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוה׃

46 מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע׃ ס

   

From Swedenborg's Works

 

Scriptural Confirmations #19

  
/ 101  
  

19. 17. To whom will ye liken Me, to whom am I equal? saith the Holy One. Lift up your eyes on high, and behold, who hath created these things, etc. (Isaiah 40:25-26).

(My judgment is with Jehovah, and the price of My work is with my God. Then shall I be precious in the eyes of Jehovah, and my God shall be my strength. Jehovah hath forsaken me, and the Lord hath forgotten me (Isaiah 49:4-5, 14). Because of Jehovah that is faithful and the Holy One of Israel who chooseth thee [Isaiah 49:7].)

I have given Thee for a light to the nations, that Thou mayest be My salvation unto the end of the earth. I have given Thee for a covenant of the people, to restore the earth, to divide the devastated heritages; to say to the prisoners, Go forth; to them that are in darkness, Reveal. They shall feed in the ways, and their pasture shall be on all hillsides; they shall not hunger nor thirst; by the springs of water shall He lead them (Isaiah 49:6, 8-10).

(Let him trust in the name of Jehovah, and stay upon his God (Isaiah 50:10).)

Look to me ye that follow after justice, ye that seek Jehovah; look unto the rock whence ye are hewn (Isaiah 51:1). Awake, awake, put on strength, O arm of Jehovah, awake as in the days of old (Isaiah 51:9).

I will put my words in thy mouth, for the planting of the heavens, and laying the foundations of the earth (Isaiah 51:16). (My people shall know My name in that day, for I am He that doth speak: Behold, it is I. How delightful upon the mountains are the feet of Him that bringeth good tidings, that causeth to hear peace, that saith unto Zion, Thy king reigneth. Watchmen shall lift up the voice; together shall they sing when they shall see eye to eye, that Jehovah returneth to Zion (Isaiah 52:6-7).

Jehovah hath made bare the arm of His holiness in the eyes of all the nations; and all the ends of the earth have seen the salvation of our God (Isaiah 52:10).

Who hath believed our word that is heard? and upon whom hath the arm of Jehovah been revealed (Isaiah 53:1)?

(The Lord is treated of throughout the chapter, and the state of His life is described here briefly in these words. That He had no form nor honor; that He was despised and not esteemed. That He was wounded on account of our transgressions, and bruised on account of our iniquities. That Jehovah hath made to light on Him the iniquity of us all. That He was brought as a lamb to the slaughter; that He was cut off from the land of the living. That because He offered His soul as a guilt offering His days were prolonged, and that the will of Jehovah prospered by His hand, in the fact that He bore their iniquities, and for them poured out His soul even unto death. That He was numbered with the transgressors, and interceded for the transgressors (Isaiah 53:1-12).

  
/ 101  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for their permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org