¹ ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל־כל־העם את־כל־דברי יהוה אלהיהם אשר שלחו יהוה אלהיהם אליהם את כל־הדברים האלה׃ ס

² ויאמר עזריה בן־הושעיה ויוחןן בן־קרח וכל־האנשים הזדים אמרים אל־ירמיהו שקר אתה מדבר לא שלחך יהוה אלהינו לאמר לא־תבאו מצרים לגור שם׃

³ כי ברוך בן־נריה מסית אתך בנו למען תת אתנו ביד־הכשדים להמית אתנו ולהגלות אתנו בבל׃

⁴ ולא־שמע יוחןן בן־קרח וכל־שרי החילים וכל־העם בקול יהוה לשבת בארץ יהודה׃

⁵ ויקח יוחןן בן־קרח וכל־שרי החילים את כל־שארית יהודה אשר־שבו מכל־הגוים אשר נדחו־שם לגור בארץ יהודה׃

⁶ את־הגברים ואת־הנשים ואת־הטף ואת־בנות המלך ואת כל־הנפש אשר הניח נבוזראדן רב־טבחים את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן ואת ירמיהו הנביא ואת־ברוך בן־נריהו׃

⁷ ויבאו ארץ מצרים כי לא שמעו בקול יהוה ויבאו עד־תחפנחס׃ ס

⁸ ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו בתחפנחס לאמר׃

⁹ קח בידך אבנים גדלות וטמנתם במלט במלבן אשר בפתח בית־פרעה בתחפנחס לעיני אנשים יהודים׃

¹⁰ ואמרת אליהם כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שלח ולקחתי את־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי ושמתי כסאו ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי ונטה את־[כ= שפרורו] [ק= שפרירו] עליהם׃

¹¹ [כ= ובאה] [ק= ובא] והכה את־ארץ מצרים אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב׃

¹² והצתי אש בבתי אלהי מצרים ושרפם ושבם ועטה את־ארץ מצרים כאשר־יעטה הרעה את־בגדו ויצא משם בשלום׃

¹³ ושבר את־מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים ואת־בתי אלהי־מצרים ישרף באש׃ ס

¹ שמעו את־הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל׃

² כה אמר יהוה אל־דרך הגוים אל־תלמדו ומאתות השמים אל־תחתו כי־יחתו הגוים מהמה׃

³ כי־חקות העמים הבל הוא כי־עץ מיער כרתו מעשה ידי־חרש במעצד׃

⁴ בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק׃

⁵ כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל־תיראו מהם כי־לא ירעו וגם־היטיב אין אותם׃ ס

⁶ מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה׃

⁷ מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל־חכמי הגוים ובכל־מלכותם מאין כמוך׃

⁸ ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא׃

⁹ כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם׃

¹⁰ ויהוה אלהים אמת הוא־אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא־יכלו גוים זעמו׃ ס

¹¹ כדנה תאמרון להום אלהיא די־שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן־תחות שמיא אלה׃ ס

¹² עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃

¹³ לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה [כ= ארץ] [ק= הארץ] ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו׃

¹⁴ נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צורף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃

¹⁵ הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃

¹⁶ לא־כאלה חלק יעקב כי־יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃ ס

¹⁷ אספי מארץ כנעתך [כ= ישבתי] [ק= ישבת] במצור׃ ס

¹⁸ כי־כה אמר יהוה הנני קולע את־יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו׃ ס

¹⁹ אוי לי על־שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו׃

²⁰ אהלי שדד וכל־מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין־נטה עוד אהלי ומקים יריעותי׃

²¹ כי נבערו הרעים ואת־יהוה לא דרשו על־כן לא השכילו וכל־מרעיתם נפוצה׃ ס

²² קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את־ערי יהודה שממה מעון תנים׃ ס

²³ ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא־לאיש הלך והכין את־צעדו׃

²⁴ יסרני יהוה אך־במשפט אל־באפך פן־תמעטני׃

²⁵ שפך חמתך על־הגוים אשר לא־ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי־אכלו את־יעקב ואכלהו ויכלהו ואת־נוהו השמו׃ ף