New Christian Bible Study

The Bible

 

Bereshit 31

Study

   

1 וישמע את־דברי בני־לבן לאמר לקח יעקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־הכבד הזה׃

2 וירא יעקב את־פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃

3 ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃

4 וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו׃

5 ויאמר להן ראה אנכי את־פני אביכן כי־איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃

6 ואתנה ידעתן כי בכל־כחי עבדתי את־אביכן׃

7 ואביכן התל בי והחלפ* את־משכרתי עשרת מנים ולא־נתנו אלהים להרע עמדי׃

8 אם־כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן נקדים ואם־כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן עקדים׃

9 ויצל אלהים את־מקנה אביכם ויתן־לי׃

10 ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים׃

11 ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃

12 ויאמר שא־נא עיניך וראה כל־העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל־אשר לבן עשה לך׃

13 אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן־הארץ הזאת ושוב אל־ארץ מולדתך׃

14 ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃

15 הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם־אכול את־כספנו׃

16 כי כל־העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃

17 ויקם יעקב וישא את־בניו ואת־נשיו על־הגמלים׃

18 וינהג את־כל־מקנהו ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל־יצחק אביו ארצה כנען׃

19 ולבן הלך לגזז את־צאנו ותגנב רחל את־התרפים אשר לאביה׃

20 ויגנב יעקב את־לב לבן הארמי על־בלי הגיד לו כי ברח הוא׃

21 ויברח הוא וכל־אשר־לו ויקם ויעבר את־הנהר וישם את־פניו הר הגלעד׃

22 ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃

23 ויקח את־אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃

24 ויבא אלהים אל־לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן־תדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

25 וישג לבן את־יעקב ויעקב תקע את־אהלו בהר ולבן תקע את־אחיו בהר הגלעד׃

26 ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את־לבבי ותנהג את־בנתי כשביות חרב׃

27 למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא־הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃

28 ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃

29 יש־לאל ידי לעשות עםכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

30 ועתה הלך הלכת כי־נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את־אלהי׃

31 ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן־תגזל את־בנותיך מעמי׃

32 עם אשר תמצא את־אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר־לך מה עמדי וקח־לך ולא־ידע יעקב כי רחל גנבתם׃

33 ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃

34 ורחל לקחה את־התרפים ותשםם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את־כל־האהל ולא מצא׃

35 ותאמר אל־אביה אל־יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי־דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את־התרפים׃

36 ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה־פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃

37 כי־מששת את־כל־כלי מה־מצאת מכל כלי־ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃

38 זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנכ* לא אכלתי׃

39 טרפה לא־הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃

40 הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃

41 זה־לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע־עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את־משכרתי עשרת מנים׃

42 לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את־עניי ואת־יגיע* כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃

43 ויען לבן ויאמר אל־יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר־אתה ראה לי־הוא ולבנתי מה־אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃

44 ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃

45 ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃

46 ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו־גל ויאכלו שם על־הגל׃

47 ויקרא־לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃

48 ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על־כן קרא־שמו גלעד׃

49 והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃

50 אם־תענה את־בנתי ואם־תקח נשים על־בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃

51 ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃

52 עד הגל הזה ועדה המצבה אם־אני לא־אעבר אליך את־הגל הזה ואם־אתה לא־תעבר אלי את־הגל הזה ואת־המצבה הזאת לרעה׃

53 אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃

54 ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל־לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #4075

Study this Passage

  
/ 10837  
  

4075. And the God of my father hath been with me. That this signifies that all things which He had were from the Divine, is evident from the fact that the “God of His father,” when predicated of the Lord, is the Divine which He had; and that “hath been with me,” signifies that all things which He had were from the Divine. When the Lord made the human in Himself Divine, He too had around Him societies of spirits and angels, for He willed that all things should be done according to order; but He summoned to Himself such as might be of service, and changed them at His good pleasure; yet He did not take from them and apply to Himself anything of good and truth, but only from the Divine. In this manner He also reduced into order both heaven and hell, and this by successive steps, until He had fully glorified Himself. That the societies of spirits and angels were capable of being of use, and yet that He took nothing from them, may be illustrated by examples.

[2] The societies which are such as to believe that good is from themselves, and thereby to place merit in goods, were of service to Him by introducing Him into memory-knowledge concerning such good, and thence into wisdom concerning good that is devoid of self-merit, such as is that which is from the Divine. This knowledge and the derivative wisdom were not from those societies, but were obtained by their means. Take another example: the societies which believe themselves to be very wise, and yet reason about good and truth, and about everything as to whether it is so, are for the most part societies of the spiritual; and these societies were of service to Him by introducing Him into knowledge in regard to such persons, and how greatly they are relatively in shade, and that unless the Lord should have mercy on them they would perish; and also into knowledge of many more things from the Divine, which were not from these societies, but by means of them.

[3] Take as yet another example the societies which are in love to God, and believe that if they look to the Infinite, and worship a hidden God, they can be in love to Him; when yet they are not so, unless by some idea they make that Infinite finite, or present the hidden God as visible within themselves by finite intellectual ideas; for otherwise it would be a looking into thick darkness, and embracing with love that which is therein, whence there would arise many fanciful and undigested conceits, in accordance with each man’s ideas. Such societies were also of service to Him by introducing Him into a knowledge of the quality of their interiors, and also of the quality of their love, and likewise into pity that they too could not be saved unless the Lord’s human should become also Divine, for them to look upon. This wisdom was not from these societies, but by their means from the Divine. The case was the same with everything else. From this it is evident how the case stands with the matter now under consideration-that nothing was taken from the good signified by “Laban,” but that all things which the Lord had were from the Divine, that is, from Himself.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org