The Bible

 

Bereshit 3

Study

   

1 והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל־האשה אף כי־אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃

2 ותאמר האשה אל־הנחש מפרי עץ־הגן נאכל׃

3 ומפרי העץ אשר בתוך־הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן־תמתון׃

4 ויאמר הנחש אל־האשה לא־מות תמתון׃

5 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃

6 ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישה עמה ויאכל׃

7 ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירםם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃

8 וישמעו את־קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃

9 ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה׃

10 ויאמר את־קלך שמעתי בגן ואירא כי־עירם אנכי ואחבא׃

11 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן־העץ אשר צויתיך לבלתי אכל־ממנו אכלת׃

12 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה־לי מן־העץ ואכל׃

13 ויאמר יהוה אלהים לאשה מה־זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃

14 ויאמר יהוה אלהים אל־הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל־הבהמה ומכל חית השדה על־גחנך תלך ועפר תאכל כל־ימי חייך׃

15 ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃ ס

16 אל־האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישך תשוקתך והוא ימשל־בך׃ ס

17 ולאדם אמר כי־שמעת* לקול אשתך ותאכל מן־העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃

18 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את־עשב השדה׃

19 בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשוב׃

20 ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל־חי׃

21 ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃ ף

22 ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן־ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃

23 וישלחהו יהוה אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשר לקח משם׃

24 ויגרש את־האדם וישכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את־דרך עץ החיים׃ ס

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #249

Study this Passage

  
/ 10837  
  

249. 'Eating dust all the days of its life' means that the sensory part had become such as could live from nothing else than the bodily and the earthly, and so had become hellish. This too is clear from the meaning of 'dust' in the Word, as in Micah, 7:14, 16-17.

Shepherd Your people as in the days of eternity. The nations will see and be ashamed at all their might, they will lick the dust like serpents of the earth they will be shifted from their strongholds.

'Days of eternity' stands for the Most Ancient Church, 'nations' for people who put their trust in the proprium, who are referred to as 'licking dust like a serpent'. In David,

Barbarians will bow down before God, and His enemies lick the dust. Psalms 72:9.

'Barbarians' and 'enemies' stand for those who look solely to earthly and worldly things. In Isaiah,

Serpents, dust will be their bread. Isaiah 65:25.

Because 'dust' meant people who did not look to spiritual and celestial things but to bodily and earthly, the Lord commanded the disciples to shake the dust off their feet if a city or house was not worthy, Matthew 10:14. For more on 'dust' meaning that which is condemned and hellish, see at verse 19.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.