The Bible

 

Bereshit 27

Study

   

1 ויהי כי־זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את־עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני׃

2 ויאמר הנה־נא זקנתי לא ידעתי יום מותי׃

3 ועתה שא־נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי [כ= צידה] [ק= ציד

4 ועשה־לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברךך נפשי בטרם אמות׃

5 ורבקה שמעת בדבר יצחק אל־עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא׃

6 ורבקה אמרה אל־יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את־אביך מדבר אל־עשו אחיך לאמר׃

7 הביאה לי ציד ועשה־לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי׃

8 ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך׃

9 לך־נא אל־הצאן וקח־לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב׃

10 והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברךך לפני מותו׃

11 ויאמר יעקב אל־רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק׃

12 אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה׃

13 ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח־לי׃

14 וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו׃

15 ותקח רבקה את־בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את־יעקב בנה הקטן׃

16 ואת ערת גדיי העזים הלבישה על־ידיו ועל חלקת צואריו׃

17 ותתן את־המטעמים ואת־הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה׃

18 ויבא אל־אביו ויאמר* אבי ויאמר הנני מי אתה בני׃

19 ויאמר יעקב אל־אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום־נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך׃

20 ויאמר יצחק אל־בנו מה־זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני׃

21 ויאמר יצחק אל־יעקב גשה־נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם־לא׃

22 ויגש יעקב אל־יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו׃

23 ולא הכירו כי־היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו׃

24 ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני׃

25 ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברךך נפשי ויגש־לו ויאכל ויבא לו יין וישת׃

26 ויאמר אליו יצחק אביו גשה־נא ושקה־לי בני׃

27 ויגש וישק־לו וירח את־ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה׃

28 ויתן־לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש׃

29 יעבדוך עמים [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו] לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך׃

30 ויהי כאשר כלה יצחק לברך את־יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו׃

31 ויעש גם־הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך׃

32 ויאמר לו יצחק אביו מי־אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו׃

33 ויחרד יצחק חרדה גדלה עד־מאד ויאמר מי־אפוא הוא הצד־ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם־ברוך יהיה׃

34 כשמע עשו את־דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד־מאד ויאמר לאביו ברכני גם־אני אבי׃

35 ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך׃

36 ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את־בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא־אצלת לי ברכה׃

37 ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת־כל־אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני׃

38 ויאמר עשו אל־אביו הברכה אחת הוא־לך אבי ברכני גם־אני אבי וישא עשו קלו ויבך׃

39 ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל׃

40 ועל־חרבך תחיה ואת־אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך׃

41 וישטם עשו את־יעקב על־הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי׃

42 ויגד לרבקה את־דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך׃

43 ועתה בני שמע בקלי וקום ברח־לך אל־לבן אחי חרנה׃

44 וישבת עמו ימים אחדים עד אשר־תשוב חמת אחיך׃

45 עד־שוב אף־אחיך ממך ושכח את אשר־עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם־שניכם יום אחד׃

46 ותאמר רבקה אל־יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם־לקח יעקב אשה מבנות־חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #3493

Study this Passage

  
/ 10837  
  

3493. 'And his eyes were becoming dark so that he could not see' means when the Rational wished to enlighten the Natural from the Divine. This is clear from the meaning of 'the eyes' as interior or rational sight, dealt with in 2701, and from the meaning of 'seeing' as recognizing and understanding, dealt with in 2150, 2325, 2807. Consequently when 'the eyes' are said 'to be becoming dark' the meaning is that no discernment exists any longer, in this case no discernment of the things present in the natural. This being the meaning of these words, the fact that the Rational wished to enlighten the Natural from the Divine is meant. What this implies may be seen from the following things stated and shown already about the rational and the natural with man when he is being regenerated: The rational is regenerated before the natural, for the reason that the rational is interior and so closer to the Divine, and also is purer and so more suited to receiving the Divine than the natural is; and for the further reason that the natural has to be regenerated by way of the rational, see 3286, 3288, 3321.

[2] When therefore the rational has been regenerated but not the natural the former in that case seems to itself to be made dark, for no correspondence exists between the two. Actually the rational receives its sight from the light of heaven, whereas the natural receives its sight from the light of the world; but unless a correspondence exists between the two the rational is unable to see anything that is in the natural. Everything there is like shadow or even like thick darkness. But once a correspondence does exist, things that are in light in the natural are then apparent to the rational, for things that belong to the light of the world are then enlightened by those that belong to the light of heaven, which are so to speak shining through. But these matters are more clearly evident from what has been stated and shown already about correspondence see 2987, 2989-2991, 3002, 3138, 3167, 3222, 3223, 3225, 3337, 3485. Through what is stated and shown in these paragraphs one may grasp to some extent that the words 'Isaac's eyes were becoming dark so that he could not see' mean that the Rational wished to enlighten the Natural from the Divine, that is to say, to make even the Natural Divine, for the subject in the highest sense is the Lord. Light is thereby shed on this matter by what occurs with man when he is being regenerated and which has been described already; for man's regeneration is an image of the Lord's glorification, 3043, 3138, 3212, 3296, 3490.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.