New Christian Bible Study

The Bible

 

Bereshit 22

Study

   

1 ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את־אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני׃

2 ויאמר קח־נא את־בנך את־יחידך אשר־אהבת את־יצחק ולך־לך אל־ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃

3 וישכם אברהם בבקר ויחבש את־חמרו ויקח את־שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל־המקום אשר־אמר־לו האלהים׃

4 ביום השלישי וישא אברהם את־עיניו וירא את־המקום מרחק׃

5 ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם׃

6 ויקח אברהם את־עצי העלה וישם על־יצחק בנו ויקח בידו את־האש ואת־המאכלת וילכו שניהם יחדו׃

7 ויאמר יצחק אל־אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׃

8 ויאמר אברהם אלהים יראה־לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו׃

9 ויבאו אל־המקום אשר אמר־לו האלהים ויבן שם אברהם את־המזבח ויערך את־העצים ויעקד את־יצחק בנו וישם אתו על־המזבח ממעל לעצים׃

10 וישלח אברהם את־ידו ויקח את־המאכלת לשחט את־בנו׃

11 ויקרא אליו מלאך יהוה מן־השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני׃

12 ויאמר אל־תשלח ידך אל־הנער ואל־תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי־ירא אלהים אתה ולא חשכת את־בנך את־יחידך ממני׃

13 וישא אברהם את־עיניו וירא והנה־איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את־האיל ויעלהו לעלה תחת בנו׃

14 ויקרא אברהם שם־המקום ההוא יהוה יראה אשר יאמר היום בהר יהוה יראה׃

15 ויקרא מלאך יהוה אל־אברהם שנית מן־השמים׃

16 ויאמר בי נשבעתי נאם־יהוה כי יען אשר עשית את־הדבר הזה ולא חשכת את־בנך את־יחידך׃

17 כי־ברך אברךך והרבה ארבה את־זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על־שפת הים וירש זרעך את שער איביו׃

18 והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי׃

19 וישב אברהם אל־נעריו ויקמו וילכו יחדו אל־באר שבע וישב אברהם בבאר שבע׃ ף

20 ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם־הוא בנים לנחור אחיך׃

21 את־עוץ בכרו ואת־בוז אחיו ואת־קמואל אבי ארם׃

22 ואת־כשד ואת־חזו ואת־פלדש ואת־ידלף ואת בתואל׃

23 ובתואל ילד את־רבקה שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם׃

24 ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם־הוא את־טבח ואת־גחם ואת־תחש ואת־מעכה׃ ס

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #2818

Study this Passage

  
/ 10837  
  

2818. To slay his son. That this signifies until whatever was from the merely human was dead, is evident from the internal sense of these words; for they signify the Lord’s most grievous and inmost temptations, the last of which was that of the cross, in which it is evident that what was merely human also died. This could not be represented by Abraham’s son or Isaac, because to sacrifice sons was an abomination; but it was represented so far as it could be, namely, even to the attempt, but not to the act. Hence it is evident that by these words, “Abraham took the knife to slay his son,” is signified until all that was merely human was dead.

[2] That it was known from the most ancient time that the Lord was to come into the world, and was to suffer death, is evident from the fact that the custom prevailed among the Gentiles of sacrificing their sons, believing that they were thus purified, and propitiated to God; in which abominable custom they could not have placed their most important religious observance, unless they had learned from the ancients that the Son of God was to come, who would, as they believed, be made a sacrifice. To this abomination even the sons of Israel were inclined, and Abraham also; for no one is tempted except by that to which he is inclined. That the sons of Jacob were so inclined is evident in the Prophets; but lest they should rush into that abomination, it was permitted to institute burnt-offerings and sacrifices (see n. 922, 1128, 1241, 1343, 2180).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org