New Christian Bible Study

The Bible

 

Bereshit 19

Study

   

1 ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער־סדם וירא־לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה׃

2 ויאמר הנה נא־אדני סורו נא אל־בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין׃

3 ויפצר־בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל־ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו׃

4 טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על־הבית מנער ועד־זקן כל־העם מקצה׃

5 ויקראו אל־לוט ויאמרו לו איה האנשימ* אשר־באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם׃

6 ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו׃

7 ויאמר אל־נא אחי תרעו׃

8 הנה־נא לי שתי בנות אשר לא־ידעו איש אוציאה־נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל־תעשו דבר כי־על־כן באו בצל קרתי׃

9 ויאמרו גש־הלאה ויאמרו האחד בא־לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת׃

10 וישלחו האנשים את־ידם ויביאו את־לוט אליהם הביתה ואת־הדלת סגרו׃

11 ואת־האנשים אשר־פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד־גדול וילאו למצא הפתח׃

12 ויאמרו* האנשים אל־לוט עד מי־לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר־לך בעיר הוצא מן־המקום׃

13 כי־משחתים אנחנו את־המקום הזה כי־גדלה צעקתם את־פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה׃

14 ויצא לוט וידבר אל־חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן־המקום הזה כי־משחית יהוה את־העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו׃

15 וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את־אשתך ואת־שתי בנתיך הנמצאת פן־תספה בעון העיר׃

16 ויתמהמה ויחזקו* האנשים בידו וביד־אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר׃

17 ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על־נפשך אל־תביט אחריך ואל־תעמד בכל־הככר ההרה המלט פן־תספה׃

18 ויאמר לוט אלהם אל־נא אדני׃

19 הנה־נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את־נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן־תדבקני הרעה ומתי׃

20 הנה־נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי׃

21 ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את־העיר אשר דברת׃

22 מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד־באך שמה על־כן קרא שם־העיר צוער׃

23 השמש יצא על־הארץ ולוט בא צערה׃

24 ויהוה המטיר על־סדם ועל־עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן־השמים׃

25 ויהפך את־הערים האל ואת כל־הככר ואת כל־ישבי הערים וצמח האדמה׃

26 ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח׃

27 וישכם אברהם בבקר אל־המקום אשר־עמד שם את־פני יהוה׃

28 וישקף על־פני סדם ועמרה ועל־כל־פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן׃

29 ויהי בשחת אלהים את־ערי הככר ויזכר אלהים את־אברהם וישלח את־לוט מתוך ההפכה בהפך את־הערים אשר־ישב בהן לוט׃

30 ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו׃

31 ותאמר הבכירה אל־הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל־הארץ׃

32 לכה נשקה את־אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע׃

33 ותשקין את־אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את־אביה ולא־ידע בשכבה ובקומה׃

34 ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל־הצעירה הן־שכבתי אמש את־אבי נשקנו יין גם־הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע׃

35 ותשקין גם בלילה ההוא את־אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא־ידע בשכבה ובקמה׃

36 ותהרין שתי בנות־לוט מאביהן׃

37 ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי־מואב עד־היום׃

38 והצעירה גם־הוא ילדה בן ותקרא שמו בן־עמי הוא אבי בני־עמון עד־היום׃ ס

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #2406

Study this Passage

  
/ 10837  
  

2406. 'The angels pressed Lot to hurry' means that the Lord withheld them from evil and maintained them in good. This is clear from the meaning of 'hurrying and pressing' as urging. That these words mean being withheld from evil is clear both from the internal sense of the words themselves and from what follows. The internal sense is that when the Church starts to fall away from good that flows from charity the Lord withholds its members from evil more forcefully than when the good of charity is present with them. What follows here makes the same point, which is that although the angels were pressing Lot to leave the city he still lingered, and so, grasping him, his wife, and his daughters by the hand, they led them away and placed them outside the city. This means and describes the character of a person whose state is such; for the subject now is the second state of that Church. The first state was described in verses 1-3 of this chapter, a state when the good of charity exists with them and they acknowledge the Lord, and when they are being confirmed by Him in good. The present verse describes the second state, a state when among members of the Church themselves evils start to act against goods and when people are powerfully withheld from evils and maintained in goods by the Lord. This state is dealt with in the present verse and in verses 16, 17, which follow.

[2] On this particular matter few if any know that all men, no matter how many, are withheld from evils by the Lord, and that this is done with a mightier power than man can possibly believe. For everybody is perpetually bent on evil on account both of the heredity which he is born with and of what he has acquired through his own actions, so much so that if he were not being withheld by the Lord he would at any moment rush headlong into the lowest hell. So great is the Lord's mercy however that he is being raised up every moment, even every fraction of a moment, to withhold him from rushing into that place. This applies to the good as well, but each one differs according to the life of charity and faith with him. Thus the Lord battles with man constantly, and on man's behalf with hell, though this does not seem so to man. That it is so I have been given to know from much experience, which in the Lord's Divine mercy will be presented elsewhere. See also 929, 1581.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org