¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־[כ= ארבעת] [ק= ארבע] כנפות הארץ׃

³ עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך׃

⁴ ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃ ף

⁵ כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃

⁶ קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃

⁷ באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃

⁸ עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃

⁹ ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃

¹⁰ הנה היום הנה באה יצאה הצפרה ץץ המטה פרח הזדון׃

¹¹ החמס קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃

¹² בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה׃

¹³ כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃

¹⁴ תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃

¹⁵ החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃

¹⁶ ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃

¹⁷ כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃

¹⁸ וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃

¹⁹ כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃

²⁰ וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃

²¹ ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל [כ= וחללה] [ק= וחללוהו]׃

²² והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃ ף

²³ עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃

²⁴ והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃

²⁵ קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃

²⁶ הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃

²⁷ המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃ ף