¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־[כ= ארבעת] [ק= ארבע] כנפות הארץ׃

³ עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך׃

⁴ ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃ ף

⁵ כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃

⁶ קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃

⁷ באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃

⁸ עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃

⁹ ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃

¹⁰ הנה היום הנה באה יצאה הצפרה ץץ המטה פרח הזדון׃

¹¹ החמס קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃

¹² בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה׃

¹³ כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃

¹⁴ תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃

¹⁵ החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃

¹⁶ ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃

¹⁷ כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃

¹⁸ וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃

¹⁹ כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃

²⁰ וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃

²¹ ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל [כ= וחללה] [ק= וחללוהו]׃

²² והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃ ף

²³ עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃

²⁴ והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃

²⁵ קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃

²⁶ הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃

²⁷ המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃ ף

¹ הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה׃

² והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו׃

³ הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את־הדבר הזה׃

⁴ אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם־הארץ׃

⁵ והארץ חנפה תחת ישביה כי־עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם׃

⁶ על־כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על־כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער׃

⁷ אבל תירוש אמללה־גפן נאנחו כל־שמחי־לב׃

⁸ שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור׃

⁹ בשיר לא ישתו־יין ימר שכר לשתיו׃

¹⁰ נשברה קרית־תהו סגר כל־בית מבוא׃

¹¹ צוחה על־היין בחוצות ערבה כל־שמחה גלה משוש הארץ׃

¹² נשאר בעיר שמה ושאיה יכת־שער׃

¹³ כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם־כלה בציר׃

¹⁴ המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים׃

¹⁵ על־כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל׃ ס

¹⁶ מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי־לי רזי־לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו׃

¹⁷ פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ׃

¹⁸ והיה הנס מקול הפחד יפל אל־הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי־ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ׃

¹⁹ רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ׃

²⁰ נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא־תסיף קום׃ ס

²¹ והיה ביום ההוא יפקד יהוה על־צבא המרום במרום ועל־מלכי האדמה על־האדמה׃

²² ואספו אספה אסיר על־בור וסגרו על־מסגר ומרב ימים יפקדו׃

²³ וחפרה הלבנה ובושה החמה כי־מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד׃ ף