¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־[כ= ארבעת] [ק= ארבע] כנפות הארץ׃

³ עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך׃

⁴ ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃ ף

⁵ כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃

⁶ קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃

⁷ באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃

⁸ עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃

⁹ ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃

¹⁰ הנה היום הנה באה יצאה הצפרה ץץ המטה פרח הזדון׃

¹¹ החמס קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃

¹² בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה׃

¹³ כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃

¹⁴ תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃

¹⁵ החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃

¹⁶ ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃

¹⁷ כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃

¹⁸ וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃

¹⁹ כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃

²⁰ וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃

²¹ ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל [כ= וחללה] [ק= וחללוהו]׃

²² והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃ ף

²³ עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃

²⁴ והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃

²⁵ קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃

²⁶ הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃

²⁷ המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃ ף

¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם בתוך בית־המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם׃

³ ואתה בן־אדם עשה לך כלי גולה וגלה יוםם לעיניהם וגלית ממקומך אל־מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה׃

⁴ והוצאת כליך ככלי גולה יוםם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה׃

⁵ לעיניהם חתר־לך בקיר והוצאת בו׃

⁶ לעיניהם על־כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את־הארץ כי־מופת נתתיך לבית ישראל׃

⁷ ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יוםם ובערב חתרתי־לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על־כתף נשאתי לעיניהם׃ ף

⁸ ויהי דבר־יהוה אלי בבקר לאמר׃

⁹ בן־אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה׃

¹⁰ אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל־בית ישראל אשר־המה בתוכם׃

¹¹ אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו׃

¹² והנשיא אשר־בתוכם אל־כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא־יראה לעין הוא את־הארץ׃

¹³ ופרשתי את־רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא־יראה ושם ימות׃

¹⁴ וכל אשר סביבתיו [כ= עזרה] [ק= עזרו] וכל־אגפיו אזרה לכל־רוח וחרב אריק אחריהם׃

¹⁵ וידעו כי־אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות׃

¹⁶ והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את־כל־תועבותיהם בגוים אשר־באו שם וידעו כי־אני יהוה׃ ף

¹⁷ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

¹⁸ בן־אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה׃

¹⁹ ואמרת אל־עם הארץ כה־אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל־אדמת ישראל לחםם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל־הישבים בה׃

²⁰ והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי־אני יהוה׃ ף

²¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

²² בן־אדם מה־המשל הזה לכם על־אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל־חזון׃

²³ לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה השבתי את־המשל הזה ולא־ימשלו אתו* עוד בישראל כי אם־דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל־חזון׃

²⁴ כי לא יהיה עוד כל־חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל׃

²⁵ כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה׃ ף

²⁶ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

²⁷ בן־אדם הנה בית־ישראל אמרים החזון אשר־הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא׃

²⁸ לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא־תמשך עוד כל־דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה׃ ס