¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² ואתה בן־אדם התשפט התשפט את־עיר הדמים והודעתה את כל־תועבותיה׃

³ ואמרת כה אמר אדני יהוה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה׃

⁴ בדמך אשר־שפכת אשמת ובגלוליך אשר־עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד־שנותיך על־כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל־הארצות׃

⁵ הקרבות והרחקות ממך יתקלסו־בך טמאת השם רבת המהומה׃

⁶ הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך־דם׃

⁷ אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוךך יתום ואלמנה הונו בך׃

⁸ קדשי בזית ואת־שבתתי חללת׃

⁹ אנשי רכיל היו בך למען שפך־דם ואל־ההרים אכלו בך זמה עשו בתוךך׃

¹⁰ ערות־אב גלה־בך טמאת הנדה ענו־בך׃

¹¹ ואיש את־אשת רעהו עשה תועבה ואיש את־כלתו טמא בזמה ואיש את־אחתו בת־אביו ענה־בך׃

¹² שחד לקחו־בך למען שפך־דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם אדני יהוה׃

¹³ והנה הכיתי כפי אל־בצעך אשר עשית ועל־דמך אשר היו בתוךך׃

¹⁴ היעמד לבך אם־תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אותך אני יהוה דברתי ועשיתי׃

¹⁵ והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טמאתך ממך׃

¹⁶ ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי־אני יהוה׃ ף

¹⁷ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

¹⁸ בן־אדם היו־לי בית־ישראל [כ= לסוג] [ק= לסיג] כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו׃ ס

¹⁹ לכן כה אמר אדני יהוה יען היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל־תוך ירושלם׃

²⁰ קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל־תוך כור לפחת־עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם׃

²¹ וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה׃

²² כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה וידעתם כי־אני יהוה שפכתי חמתי עליכם׃ ף

²³ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

²⁴ בן־אדם אמר־לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם׃

²⁵ קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה׃

²⁶ כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין־קדש לחל לא הבדילו ובין־הטמא לטהור לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם׃

²⁷ שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך־דם לאבד נפשות למען בצע בצע׃

²⁸ ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כה אמר אדני יהוה ויהוה לא דבר׃

²⁹ עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת־הגר עשקו בלא משפט׃

³⁰ ואבקש מהם איש גדר־גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי׃

³¹ ואשפך עליהם זעמי באש עברתי כליתים דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה׃ ף

¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו׃

³ ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן׃

⁴ ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה׃

⁵ ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים׃

⁶ לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים׃

⁷ ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃

⁸ ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה׃

⁹ לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃

¹⁰ המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה׃ ס

¹¹ ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃

¹² אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃

¹³ וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃

¹⁴ ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי [כ= כשדיים] [ק= כשדים] חקקים בששר׃

¹⁵ חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם׃

¹⁶ [כ= ותעגב] [ק= ותעגבה] עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃

¹⁷ ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם׃

¹⁸ ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה׃

¹⁹ ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃

²⁰ ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃

²¹ ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃ ס

²² לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב׃

²³ בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם׃

²⁴ ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם׃

²⁵ ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש׃

²⁶ והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃

²⁷ והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ ס

²⁸ כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם׃

²⁹ ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃

³⁰ עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם׃

³¹ בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ ס

³² כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃

³³ שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון׃

³⁴ ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס

³⁵ לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־את שאי זמתך ואת־תזנותיך׃ ס

³⁶ ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃

³⁷ כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃

³⁸ עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו׃

³⁹ ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשו בתוך ביתי׃

⁴⁰ ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃

⁴¹ וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃

⁴² וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים [כ= סובאים] [ק= סבאים] ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן׃

⁴³ ואמר לבלה נאופים [כ= עת] [ק= עתה] [כ= יזנה] [ק= יזנו] תזנותה והיא׃

⁴⁴ ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה׃

⁴⁵ ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ ס

⁴⁶ כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃

⁴⁷ ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו׃

⁴⁸ והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃

⁴⁹ ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ ף