¹ וידבר יהוה אל־משה לאמר׃

² קדש־לי כל־בכור פטר כל־רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא׃

³ ויאמר משה אל־העם זכור את־היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ׃

⁴ היום אתם יצאים בחדש האביב׃

⁵ והיה כי־יביאך יהוה אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את־העבדה הזאת בחדש הזה׃

⁶ שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה׃

⁷ מצות יאכל את שבעת הימים ולא־יראה לך חמץ ולא־יראה לך שאר בכל־גבלך׃

⁸ והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים׃

⁹ והיה לך לאות על־ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים׃

¹⁰ ושמרת את־החקה הזאת למועדה מימים ימימה׃ ס

¹¹ והיה כי־יבאך יהוה אל־ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך׃

¹² והעברת כל־פטר־רחם ליהוה וכל־פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה׃

¹³ וכל־פטר חמר תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה׃

¹⁴ והיה כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה־זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים׃

¹⁵ ויהי כי־הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל־בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד־בכור בהמה על־כן אני זבח ליהוה כל־פטר רחם הזכרים וכל־בכור בני אפדה׃

¹⁶ והיה לאות על־ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים׃ ס

¹⁷ ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה׃

¹⁸ ויסב אלהים את־העם דרך המדבר ים־סוף וחמשים עלו בני־ישראל מארץ מצרים׃

¹⁹ ויקח משה את־עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את־בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את־עצמתי מזה אתכם׃

²⁰ ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר׃

²¹ ויהוה הלך לפניהם יוםם בעמוד עןן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יוםם ולילה׃

²² לא־ימיש עמוד העןן יוםם ועמוד האש לילה לפני העם׃ ף

¹ ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישראל שלח את־עמי ויחגו לי במדבר׃

² ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את־ישראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישראל לא אשלח׃

³ ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן־יפגענו בדבר או בחרב׃

⁴ ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את־העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃

⁵ ויאמר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃

⁶ ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשים בעם ואת־שטריו לאמר׃

⁷ לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃

⁸ ואת־מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃

⁹ תכבד העבדה על־האנשים ויעשו־בה ואל־ישעו בדברי־שקר׃

¹⁰ ויצאו נגשי* העם ושטריו ויאמרו אל־העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃

¹¹ אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃

¹² ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃

¹³ והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר־יום ביומו כאשר בהיות התבן׃

¹⁴ ויכו שטרי בני ישראל אשר־שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם־תמול גם־היום׃

¹⁵ ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃

¹⁶ תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃

¹⁷ ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃

¹⁸ ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃

¹⁹ ויראו שטרי בני־ישראל אתם ברע לאמר לא־תגרעו מלבניכם דבר־יום ביומו׃

²⁰ ויפגעו את־משה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃

²¹ ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את־ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידם להרגנו׃

²² וישב משה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃

²³ ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את־עמך׃