¹ הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל׃

² עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת־פלשתים הטובים מן־הממלכות האלה אם־רב גבולם מגבלכם׃

³ המנדים ליום רע ותגישון שבת חמס׃

⁴ השכבים על־מטות שן וסרחים על־ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק׃

⁵ הפרטים על־פי הנבל כדויד חשבו להם כלי־שיר׃

⁶ השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על־שבר יוסף׃

⁷ לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים׃ ף

⁸ נשבע אדני יהוה בנפשו נאם־יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את־גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה׃

⁹ והיה אם־יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו׃

¹⁰ ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן־הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה׃

¹¹ כי־הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים׃

¹² הירצון בסלע סוסים אם־יחרוש בבקרים כי־הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה׃

¹³ השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים׃

¹⁴ כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם־יהוה אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד־נחל הערבה׃ ס

¹ אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן־שמן׃

² ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם־יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באשים׃

³ ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו־נא ביני ובין כרמי׃

⁴ מה־לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באשים׃

⁵ ועתה אודיעה־נא אתכם את אשר־אני עשה לכרמי הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס׃

⁶ ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר׃

⁷ כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה׃ ס

⁸ הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ׃

⁹ באזני יהוה צבאות אם־לא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מאין יושב׃

¹⁰ כי עשרת צמדי־כרם יעשו בת אחת וזרע חמר יעשה איפה׃ ף

¹¹ הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם׃

¹² והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל יהוה לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו׃

¹³ לכן גלה עמי מבלי־דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא׃

¹⁴ לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי־חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה׃

¹⁵ וישח אדם וישפל־איש ועיני גבהים תשפלנה׃

¹⁶ ויגבה יהוה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה׃

¹⁷ ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו׃

¹⁸ הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׃

¹⁹ האמרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה׃ ס

²⁰ הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר׃ ס

²¹ הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבנים׃

²² הוי גבורים לשתות יין ואנשי־חיל למסך שכר׃

²³ מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו׃ ס

²⁴ לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש־ישראל נאצו׃

²⁵ על־כן חרה אף־יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃

²⁶ ונשא־נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא׃

²⁷ אין־עיף ואין־כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו׃

²⁸ אשר חציו שנונים וכל־קשתתיו דרכות פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה׃

²⁹ שאגה לו כלביא [כ= ושאג] [ק= ישאג] ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מציל׃

³⁰ וינהם עליו ביום ההוא כנהמת־ים ונבט לארץ והנה־חשך צר ואור חשך בעריפיה׃ ף