Die Bibel

 

Bereshit 31

Lernen

   

1 וישמע את־דברי בני־לבן לאמר לקח יעקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־הכבד הזה׃

2 וירא יעקב את־פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃

3 ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃

4 וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו׃

5 ויאמר להן ראה אנכי את־פני אביכן כי־איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃

6 ואתנה ידעתן כי בכל־כחי עבדתי את־אביכן׃

7 ואביכן התל בי והחלפ* את־משכרתי עשרת מנים ולא־נתנו אלהים להרע עמדי׃

8 אם־כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן נקדים ואם־כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן עקדים׃

9 ויצל אלהים את־מקנה אביכם ויתן־לי׃

10 ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים׃

11 ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃

12 ויאמר שא־נא עיניך וראה כל־העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל־אשר לבן עשה לך׃

13 אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן־הארץ הזאת ושוב אל־ארץ מולדתך׃

14 ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃

15 הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם־אכול את־כספנו׃

16 כי כל־העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃

17 ויקם יעקב וישא את־בניו ואת־נשיו על־הגמלים׃

18 וינהג את־כל־מקנהו ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל־יצחק אביו ארצה כנען׃

19 ולבן הלך לגזז את־צאנו ותגנב רחל את־התרפים אשר לאביה׃

20 ויגנב יעקב את־לב לבן הארמי על־בלי הגיד לו כי ברח הוא׃

21 ויברח הוא וכל־אשר־לו ויקם ויעבר את־הנהר וישם את־פניו הר הגלעד׃

22 ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃

23 ויקח את־אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃

24 ויבא אלהים אל־לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן־תדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

25 וישג לבן את־יעקב ויעקב תקע את־אהלו בהר ולבן תקע את־אחיו בהר הגלעד׃

26 ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את־לבבי ותנהג את־בנתי כשביות חרב׃

27 למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא־הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃

28 ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃

29 יש־לאל ידי לעשות עםכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

30 ועתה הלך הלכת כי־נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את־אלהי׃

31 ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן־תגזל את־בנותיך מעמי׃

32 עם אשר תמצא את־אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר־לך מה עמדי וקח־לך ולא־ידע יעקב כי רחל גנבתם׃

33 ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃

34 ורחל לקחה את־התרפים ותשםם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את־כל־האהל ולא מצא׃

35 ותאמר אל־אביה אל־יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי־דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את־התרפים׃

36 ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה־פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃

37 כי־מששת את־כל־כלי מה־מצאת מכל כלי־ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃

38 זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנכ* לא אכלתי׃

39 טרפה לא־הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃

40 הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃

41 זה־לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע־עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את־משכרתי עשרת מנים׃

42 לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את־עניי ואת־יגיע* כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃

43 ויען לבן ויאמר אל־יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר־אתה ראה לי־הוא ולבנתי מה־אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃

44 ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃

45 ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃

46 ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו־גל ויאכלו שם על־הגל׃

47 ויקרא־לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃

48 ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על־כן קרא־שמו גלעד׃

49 והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃

50 אם־תענה את־בנתי ואם־תקח נשים על־בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃

51 ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃

52 עד הגל הזה ועדה המצבה אם־אני לא־אעבר אליך את־הגל הזה ואם־אתה לא־תעבר אלי את־הגל הזה ואת־המצבה הזאת לרעה׃

53 אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃

54 ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל־לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #4191

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

4191. 'And Jacob said to his brothers' means people who perform works that are inherently good. This is clear from the representation of 'Jacob' as the Lord's Divine Natural, dealt with already, and from the meaning of 'brothers' as goods, dealt with in 3815, 4121, in this case people performing works that are inherently good, who, as shown above in 4189, are the gentiles. For all who are governed by good are joined to the Lord's Divine, and because they are joined to Him they are called 'brothers' by the Lord, as in Mark,

Jesus looking around on those who were sitting around Him said, Behold My mother and My brothers! For whoever does the will of God is My brother, and My sister, and My mother. Mark 3:31, 34-35.

Every joining together is effected through love and charity, as anyone may recognize, for a joining together spiritually is nothing other than love and charity. Love to the Lord, it is evident, causes one to be joined to Him; and so does charity towards the neighbour, as is clear from the Lord's words in Matthew,

Insofar as you did it to one of the least of these My brothers you did it to Me. Matthew 25:40.

This refers to charitable works.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #4189

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

4189. 'Now come, let us make a covenant, I and you, [and let it be a witness between me and you]' means a joining of the Divine Natural to works inherently good that are done by people on the sidelines, that is, by the gentiles. This is clear from the meaning of 'a covenant' as a joining together, dealt with in 665, 666, 1023, 1038, 1864, 1996, 2003, 2021; from the representation of Laban here, to whom 'I' refers, as works that are inherently good, dealt with below; and from the representation of Jacob, to whom 'you' refers here, as the Divine Natural.

[2] The reason why 'Laban' here means works inherently good that are done by people on the sidelines, that is, by the gentiles, is that now Laban has been separated from Jacob, that is, intermediate good from the Divine good of the Natural, he is no longer able to represent intermediate good. But since he has served as a means he therefore represents some good - to be exact, good on the sidelines, or a parallel good. For prior to his becoming joined thus to Jacob 'Laban' represented that parallel good, see 3612, 3665, 3778. He therefore means good that is on the sidelines, the nature of which good however is to be discussed below. The situation with Laban is similar to that with Lot and that with Ishmael. As long as Lot was with Abraham he represented the Lord as regards the external sensory man, 1428, 1434, 1547, 1597, 1598, 1698. But once he was separated from Abraham he represented those whose worship was external but who nevertheless had charity, 2317, 2324, 2371, 2399, as well as representing many consecutive states of the Church, 2422, 2459.

[3] As long as Ishmael likewise was with Abraham he represented the Lord's first rational, 1893, 1949-1951; but after that, once he was separated from him, he represented those who were spiritual, 2078, 2691, 2699, 3263, 3268. And the situation involving Laban is similar, for the reason that although separation had taken place, intermediate good was still joined to the Divine Natural, yet not in the way it had been previously. This is why in this verse and in those immediately following 'Laban' represents works that are inherently good, such as are performed by people on the sidelines, that is, by gentiles. Gentiles are said to be on the sidelines, or to be governed by a parallel good, because they are outside the Church. Those within the Church who are governed by good and truth do not belong to a parallel line but to the direct line of descent since they possess the Word, and by means of the Word they have a direct communication with heaven, and through heaven with the Lord. This is not so with gentiles since they do not have the Word and do not know the Lord. That is why they are said to be on the sidelines. But those particular gentiles are meant here who do works that are inherently good, that is, who perform deeds of an external nature which have the good of charity within them. Their deeds are not called good works but works that are inherently so. For though it cannot be so in the case of works that are inherently good, good works can be devoid of any good within them.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.