⁷ וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאר תשארנה׃

¹ תפלה לדוד הטה־יהוה אזנך ענני כי־עני ואביון אני׃

² שמרה נפשי כי־חסיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך׃

³ חנני אדני כי אליך אקרא כל־היום׃

⁴ שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא׃

⁵ כי־אתה אדני טוב וסלח ורב־חסד לכל־קראיך׃

⁶ האזינה יהוה תפלתי והקשיבה בקול תחנונותי׃

⁷ ביום צרתי אקראך כי תענני׃

⁸ אין־כמוך באלהים אדני ואין כמעשיך׃

⁹ כל־גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך׃

¹⁰ כי־גדול אתה ועשה נפלאות אתה אלהים לבדך׃

¹¹ הורני יהוה דרךך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך׃

¹² אודך׃ אדני אלהי בכל־לבבי ואכבדה שמך לעולם׃

¹³ כי־חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה׃

¹⁴ אלהים זדים קמו־עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם׃

¹⁵ ואתה אדני אל־רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת׃

¹⁶ פנה אלי וחנני תנה־עזך לעבדך והושיעה לבן־אמתך׃

¹⁷ עשה־עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו כי־אתה יהוה עזרתני ונחמתני׃

¹² Yahweh said to Moses, "Stretch out your hand over the land of Egypt for the locusts, that they may come up on the land of Egypt, and eat every herb of the land, even all that the hail has left."