¹ ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה׃

² וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה׃

³ ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער׃

⁴ ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן׃

⁵ ותסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתו׃

⁶ ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר׃

⁷ ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו יהוה׃

⁸ ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך׃

⁹ וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו׃

¹⁰ וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גם אתו׃

¹¹ ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה׃

¹² וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה׃

¹³ ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו׃

¹⁴ ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה׃

¹⁵ ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה׃

¹⁶ ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי׃

¹⁷ ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך׃

¹⁸ ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר לו׃

¹⁹ ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש בגדי אלמנותה׃

²⁰ וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא מצאה׃

²¹ וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה קדשה׃

²² וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה׃

²³ ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה׃

²⁴ ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף׃

²⁵ הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה׃

²⁶ ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה׃

²⁷ ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה׃

²⁸ ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה׃

²⁹ ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ׃

³⁰ ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח׃

¹ בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃

² שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃

³ קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃

⁴ אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃

⁵ לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃

⁶ כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃

⁷ וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃

⁸ עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃

⁹ בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃

¹⁰ והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃

¹¹ המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃

¹² פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃

¹³ והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃

¹⁴ זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃

¹⁵ על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃

¹⁶ מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃

¹⁷ נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃

¹⁸ לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃

¹⁹ כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃

²⁰ צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃

²¹ הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃

²² הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃

²³ עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃

²⁴ ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃

²⁵ אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃

²⁶ כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃

²⁷ דרכי שאול ביתה ירדות אל חדרי מות׃

³² וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא׃