¹⁶ כי כאשר שתיתם על־הר קדשי ישתו כל־הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו׃

¹ כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃

² ובל־יאמרו ללבבם כל־רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃

³ ברעתם ישמחו־מלך ובכחשיהם שרים׃

⁴ כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד־חמצתו׃

⁵ יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את־לצצים׃

⁶ כי־קרבו כתנור לבם בארבם כל־הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃

⁷ כלם יחמו כתנור ואכלו את־שפטיהם כל־מלכיהם נפלו אין־קרא בהם אלי׃

⁸ אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃

⁹ אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃

¹⁰ וענה גאון־ישראל בפניו ולא־שבו אל־יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל־זאת׃

¹¹ ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃

¹² כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃ ס

¹³ אוי להם כי־נדדו ממני שד להם כי־פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃

¹⁴ ולא־זעקו אלי בלבם כי יילילו על־משכבותם על־דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃

¹⁵ ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו־רע׃

¹⁶ ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃

¹⁴ ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את־בני־קדם אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם׃