Библијата

 

Yeremiyah 46

Студија

   

1 אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא על־הגוים׃

2 למצרים על־חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר־היה על־נהר־פרת בכרכמש אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה׃

3 ערכו מגן וצנה וגשו למלחמה׃

4 אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים מרקו הרמחים לבשו הסרינת׃

5 מדוע ראיתי המה חתים נסגים אחור וגבוריהם יכתו ומנוס נסו ולא הפנו מגור מסביב נאם־יהוה׃

6 אל־ינוס הקל ואל־ימלט הגבור צפונה על־יד נהר־פרת כשלו ונפלו׃

7 מי־זה כיאר יעלה כנהרות יתגעשו מימיו׃

8 מצרים כיאר יעלה וכנהרות יתגעשו מים ויאמר אעלה אכסה־ארץ אבידה עיר וישבי בה׃

9 עלו הסוסים והתהללו הרכב ויצאו הגבורים כוש ופוט תפשי מגן ולודים תפשי דרכי קשת׃

10 והיום ההוא לאדני יהוה צבאות יום נקמה להנקם מצריו ואכלה חרב ושבעה ורותה מדםם כי זבח לאדני יהוה צבאות בארץ צפון אל־נהר־פרת׃

11 עלי גלעד וקחי צרי בתולת בת־מצרים לשוא [כ= הרביתי] [ק= הרבית] רפאות תעלה אין לך׃

12 שמעו גוים קלונך וצוחתך מלאה הארץ כי־גבור בגבור כשלו יחדיו נפלו שניהם׃ ף

13 הדבר אשר דבר יהוה אל־ירמיהו הנביא לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את־ארץ מצרים׃

14 הגידו במצרים והשמיעו במגדול והשמיעו בנף ובתחפנחס אמרו התיצב והכן לך כי־אכלה חרב סביביך׃

15 מדוע נסחף אביריך לא עמד כי יהוה הדפו׃

16 הרבה כושל גם־נפל איש אל־רעהו ויאמרו קומה ונשבה אל־עמנו ואל־ארץ מולדתנו מפני חרב היונה׃

17 קראו שם פרעה מלך־מצרים שאון העביר המועד׃

18 חי־אני נאם־המלך יהוה צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא׃

19 כלי גולה עשי לך יושבת בת־מצרים כי־נף לשמה תהיה ונצתה מאין יושב׃ ס

20 עגלה יפה־פיה מצרים קרץ מצפון בא בא׃

21 גם־שכריה בקרבה כעגלי מרבק כי־גם־המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו כי יום אידם בא עליהם עת פקדתם׃

22 קולה כנחש ילך כי־בחיל ילכו ובקרדמות באו לה כחטבי עצים׃

23 כרתו יערה נאם־יהוה כי לא יחקר כי רבו מארבה ואין להם מספר׃

24 הבישה בת־מצרים נתנה ביד עם־צפון׃

25 אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פוקד אל־אמון מנא ועל־פרעה ועל־מצרים ועל־אלהיה ועל־מלכיה ועל־פרעה ועל הבטחים בו׃

26 ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר מלך־בבל וביד־עבדיו ואחרי־כן תשכן כימי־קדם נאם־יהוה׃ ס

27 ואתה אל־תירא עבדי יעקב ואל־תחת ישראל כי הנני מושעך מרחוק ואת־זרעך מארץ שבים ושב יעקוב ושקט ושאןן ואין מחריד׃ ס

28 אתה אל־תירא עבדי יעקב נאם־יהוה כי אתך אני כי אעשה כלה בכל־הגוים אשר הדחתיך שמה ואתך לא־אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך׃ ס

   

Од делата на Сведенборг

 

Apocalypse Revealed #504

Проучи го овој пасус

  
/ 962  
  

504. Where also our Lord was crucified. This symbolizes a failure to acknowledge the Lord's Divine humanity, and thus a state in which He is rejected.

It is a saying in the church that people who blaspheme the Lord, crucify Him, and that so, too, do those who, like the Jews, deny that He is the Son of God.

People who deny that the Lord's humanity is Divine are like Jews because everyone views the Lord as a person, and anyone who views His humanity as on par with the humanity of any other person is incapable then of thinking of His Divinity, no matter how often this is called the Son of God, born from eternity, coequal with the Divinity of the Father. When he is told this or hears it read, it penetrates his hearing, indeed, but not at the same time his belief, since he thinks of the Lord as being a material person like any other man, retaining the same properties of the flesh. And because he then sets the Lord's Divinity aside and pays it no attention, he is therefore in the same state as he would be if he denied it; for he denies that the Lord's humanity is the Son of God, even as the Jews did also, for which reason they crucified Him. That the Lord's humanity is nevertheless the Son of God is something plainly said in Luke 1:32, 35, Matthew 3:16-17, and elsewhere.

[2] It is apparent from this why people in the church turn directly to God the Father, and many also to the Holy Spirit, and rarely anyone directly to the Lord.

Since the Jews crucified the Lord owing to their denial that He was the Messiah, the Son of God, therefore their Jerusalem is also called Sodom (Isaiah 3:9, Jeremiah 23:14, Ezekiel 16:46, 48). And the Lord says,

On the day that Lot went out of Sodom it rained fire and brimstone from heaven and destroyed them all. Even so will it be in the day when the Son of Man is revealed. (Luke 17:29-30)

What the fire and brimstone are may be seen in no. 452, 494.

  
/ 962  
  

Many thanks to the General Church of the New Jerusalem, and to Rev. N.B. Rogers, translator, for the permission to use this translation.