Die Bibel

 

Bereshit 29

Lernen

   

1 וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם׃

2 וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר׃

3 ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה׃

4 ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו׃

5 ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו׃

6 ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן׃

7 ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו׃

8 ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן׃

9 עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא׃

10 ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו׃

11 וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך׃

12 ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה׃

13 ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה׃

14 ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים׃

15 ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך׃

16 וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל׃

17 ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה׃

18 ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה׃

19 ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי׃

20 ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה׃

21 ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה׃

22 ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה׃

23 ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה׃

24 ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה׃

25 ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני׃

26 ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה׃

27 מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות׃

28 ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה׃

29 ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה׃

30 ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות׃

31 וירא יהוה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה׃

32 ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי׃

33 ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון׃

34 ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי׃

35 ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את יהוה על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת׃

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #5704

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

5704. The firstborn according to his birthright, and the youngest according to his youth. That this signifies according to the order of truths under good, is evident from the signification of “sitting according to birthright and according to youth,” as being according to the order of truths under good; for the sons of Israel represent the truths of the church in their order (see the explication of the twenty-ninth and thirtieth chapters of Genesis); and therefore to sit “according to their birth” is according to the order of truths. But the truths of the church which the sons of Israel represent do not come into any order except through Christian good, that is, through the good of charity toward the neighbor and of love to the Lord; for in good there is the Lord, and hence in good there is heaven; consequently in good there is life, thus living active force; but never in truth without good. That good sets truths in order after its own likeness is very manifest from every love, even from the loves of self and of the world, thus from the love of revenge, of hatred, and of the like evils. They who are in these evils call evil good, because to them evil is delightful. This so-called good of theirs sets in order the falsities which to them are truths, so that they may favor it, and at last sets all these falsities which they call truths in such an order as to effect persuasion. But this order is such as is the order in hell; whereas the order of truths under the good of celestial love is such as is the order in the heavens; and from this the man who has such order within him, that is, who has been regenerated, is called a little heaven, and moreover is a heaven in the least form, for his interiors correspond to the heavens.

[2] That it is good which sets truths in order is evident from the order in the heavens. There all the societies are set in order according to the truths under good which are from the Lord; for the Lord is nothing but Divine good; Divine truth is not in the Lord, but proceeds from Him; and according to this Divine truth under Divine good are all the societies in the heavens set in order. That the Lord is nothing but Divine good, and that Divine truth is not in Him, but proceeds from Him, may be illustrated by comparison with the sun of the world. The sun is nothing but fire, and light is not in it, but proceeds from it; and likewise the things that are of light in the world, such as vegetable forms, are set in order by the heat which proceeds from the sun’s fire and is in its light, as is evident in the time of spring and summer. As universal nature is a theater representative of the Lord’s kingdom, so also is this universal. The sun represents the Lord, the fire of it His Divine love, and the heat from it the good which flows therefrom, and the light the truths which are of faith; and because they are representative, therefore in the Word in the spiritual sense by the “sun” is meant the Lord (see n. 1053, 1521, 1529-1531, 3636, 3643, 4321, 5097, 5377), and by “fire” love (n. 934, 4906, 5071, 5215); thus the sun’s fire is representatively the Divine love, and the heat from it is good from the Divine love. (That light represents truth may be seen above, n. 2776, 3138, 3190, 3195, 3222, 3339, 3636, 3643, 3862, 3993, 4302, 4409, 4413, 4415, 4526, 5219, 5400)

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.