Die Bibel

 

Shemot 26

Lernen

   

1 ואת המשכן תעשה עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים מעשה חשב תעשה אתם׃

2 ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל היריעת׃

3 חמש היריעת תהיין חברת אשה אל אחתה וחמש יריעת חברת אשה אל אחתה׃

4 ועשית ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית׃

5 חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל אחתה׃

6 ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את היריעת אשה אל אחתה בקרסים והיה המשכן אחד׃

7 ועשית יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעת תעשה אתם׃

8 ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת׃

9 וחברת את חמש היריעת לבד ואת שש היריעת לבד וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל׃

10 ועשית חמשים ללאת על שפת היריעה האחת הקיצנה בחברת וחמשים ללאת על שפת היריעה החברת השנית׃

11 ועשית קרסי נחשת חמשים והבאת את הקרסים בללאת וחברת את האהל והיה אחד׃

12 וסרח העדף ביריעת האהל חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן׃

13 והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת האהל יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסתו׃

14 ועשית מכסה לאהל ערת אילם מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה׃

15 ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים׃

16 עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד׃

17 שתי ידות לקרש האחד משלבת אשה אל אחתה כן תעשה לכל קרשי המשכן׃

18 ועשית את הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה׃

19 וארבעים אדני כסף תעשה תחת עשרים הקרש שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו׃

20 ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש׃

21 וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃

22 ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים׃

23 ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן בירכתים׃

24 ויהיו תאמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת כן יהיה לשניהם לשני המקצעת יהיו׃

25 והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃

26 ועשית בריחם עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן האחד׃

27 וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה׃

28 והבריח התיכן בתוך הקרשים מברח מן הקצה אל הקצה׃

29 ואת הקרשים תצפה זהב ואת טבעתיהם תעשה זהב בתים לבריחם וצפית את הבריחם זהב׃

30 והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר׃

31 ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב יעשה אתה כרבים׃

32 ונתתה אתה על ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם זהב על ארבעה אדני כסף׃

33 ונתתה את הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים׃

34 ונתת את הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים׃

35 ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון׃

36 ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם׃

37 ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית אתם זהב וויהם זהב ויצקת להם חמשה אדני נחשת׃

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #9680

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

9680. And the veil shall divide for you between the holy and the holy of holies. That this signifies between spiritual good which is the good of charity toward the neighbor and the good of faith in the Lord, and celestial good which is the good of love to the Lord and the good of mutual love, is evident from the signification of “the holy,” as being the good that reigns in the middle heaven; and from the signification of “the holy of holies,” as being the good that reigns in the inmost heaven. That this good is the good of love to the Lord and the good of mutual love; and that the former, namely, the good that reigns in the middle heaven, is the good of charity toward the neighbor and the good of faith in the Lord, is evident from all that has been shown concerning each kind of good, celestial and spiritual, in the passages cited above (see n. 9670). The good of love to the Lord in the inmost heaven is the internal good there, and the good of mutual love is the external good there. And the good of charity toward the neighbor is the internal good in the middle heaven, and the good of faith in the Lord is the external good there. In each heaven there is an internal and an external, just as there is in the church, which is both internal and external (as may be seen above, n. 409, 1083, 1098, 1238, 1242, 4899, 6380, 6587, 7840, 8762, 9375).

[2] All good is holy, and all truth is holy insofar as it has good in it. Good is called “holy” from the Lord, because the Lord alone is holy, and because from Him is all good and all truth (n. 9229, 9479). From this it is evident why the Habitation is called “the holy; and why the ark in which was the Testimony is called “the holy of holies;” for the Testimony denotes the Lord Himself as to Divine truth (n. 9503); and “the ark” denotes the inmost heaven where the Lord is (n. 9485). The Lord is also in the middle heaven; but He is more fully present in the inmost heaven; for they who are conjoined with the Lord by the good of love are with Him; but they who are conjoined with the Lord by the good of faith are indeed with Him, but more remotely. In the middle heaven there is conjunction with the Lord through faith implanted in the good of charity toward the neighbor. From all this it is evident why the Habitation that was outside the veil is called “the holy;” and why the Habitation that was within the veil is called “the holy of holies.”

[3] That it is the Lord from whom is all the holy, and that He is the very holy of holies, is evident in Daniel:

Seventy weeks have been decreed upon My people, to anoint the holy of holies (Daniel 9:24).

Who shall not fear Thee, O Lord, and glorify Thy name? For Thou only art holy (Revelation 15:4).

Therefore also the Lord is called “the Holy One of Israel” (Isaiah 1:4; 5:19, 24; 10:20; 12:6; 17:7; 29:19; 30:11-12, 15; 31:1; 37:23; 41:14, 16, 20; 43:3, 14; 45:11; 60:9, 14; Jeremiah 50:29; 51:5; Ezekiel 39:7; Psalms 71:22; 78:41; 89:18; 2 Kings 19:22). Therefore among the sons of Israel whatever represented the Lord, or the good and truth which proceed from Him, after inauguration was called “holy,” for the reason that the Lord alone is holy. The “Holy Spirit” in the Word is also the holy which proceeds from the Lord.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #2669

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

2669. Also the son of the handmaid I will make a nation. That this signifies the spiritual church which was to receive the good of faith, is evident from the signification of the “son of the handmaid,” and also of a “nation.” The son of the handmaid, or Ishmael, when he was in Abraham’s house, or with Abraham, represented the Lord’s first rational, as shown above (n. 2652, 2653, 2657, 2658); but now, when separated, he puts on another representation, namely, that of the spiritual church (n. 2666); in the same manner as did Lot before, who while with Abraham represented the Lord’s external man (n. 1428, 1429, 1434, 1547, 1597, 1598, 1698); but when separated from Abraham represented the external church, and the many states of that church (n. 2324, 2371, 2399, 2422, 2459; and in the whole of the nineteenth chapter of Genesis). That a “nation” signifies good may be seen above (n. 1159, 1258-1260, 1416, 1849); here the good of faith, because it is predicated of the spiritual church. Hence now “also the son of the handmaid I will make a nation” signifies the spiritual church which was to receive the good of faith, that is, charity.

[2] The Lord’s kingdom in the heavens and on earth is celestial and spiritual; and the angels are therefore distinguished into celestial and spiritual (see n. 202, 337). To the celestial angels the Lord appears as a Sun, and to the spiritual as a Moon (n. 1053, 1521, 1529-1531). In the same manner are men distinguished into celestial and spiritual. They who were of the Most Ancient Church, which was before the flood, were celestial (treated of n. 607, 608, 780, 895, 920, 1114-1125); but they who were of the Ancient Church, which was after the flood, were spiritual (treated of n. 609, 640, 641, 765). What the difference between these churches was, may be seen above (n. 597, 607); also what the difference is between what is celestial and what is spiritual (n. 81, 1155, 1577, 1824, 2048, 2069, 2088, 2227, 2507).

[3] The celestial are they of whom the Lord says:

He calleth His own sheep by name, and leadeth them out; and when He hath led out His own sheep, He goeth before them, and the sheep follow Him, for they know His voice (John 10:3-4).

But the spiritual are they of whom He says:

And other sheep I have which are not of this fold; them also I must bring, and they shall hear My voice, and there shall be one flock, and one shepherd (John 10:1 (John 10:3-4)10:16).

The good of love is what makes the celestial church, but the good of faith is what makes the spiritual church. The truth of faith does not make, but introduces.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.