Die Bibel

 

Bereshit 13

Lernen

   

1 וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתֹּו וְכָל־אֲשֶׁר־לֹו וְלֹוט עִמֹּו הַנֶּגְבָּה׃

2 וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב׃

3 וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד־בֵּית־אֵל עַד־הַמָּקֹום אֲשֶׁר־הָיָה שָׁם [כ= אָהֳלֹה] [ק= אָהֳלֹו] בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית־אֵל וּבֵין הָעָי׃

4 אֶל־מְקֹום הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר־עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהוָה׃

5 וְגַם־לְלֹוט הַהֹלֵךְ אֶת־אַבְרָם הָיָה צֹאן־וּבָקָר וְאֹהָלִים׃

6 וְלֹא־נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי־הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו׃

7 וַיְהִי־רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה־אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה־לֹוט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ׃

8 וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־לֹוט אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי־אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ׃

9 הֲלֹא כָל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם־הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם־הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה׃

10 וַיִּשָּׂא־לֹוט אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־כָּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה כְּגַן־יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר׃

11 וַיִּבְחַר־לֹו לֹוט אֵת כָּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לֹוט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו׃

12 אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ־כְּנָעַן וְלֹוט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד־סְדֹם׃

13 וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד׃

14 וַיהוָה אָמַר אֶל־אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד־לֹוט מֵעִמֹּו שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן־הַמָּקֹום אֲשֶׁר־אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה׃

15 כִּי אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד־עֹולָם׃

16 וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם־יוּכַל אִישׁ לִמְנֹות אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ גַּם־זַרְעֲךָ יִמָּנֶה׃

17 קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה׃

18 וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרֹון וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה׃ ף

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #1614

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

1614. For unto thee will I give it. That this signifies that it should be His, is evident without explication. That “the land,” or the heavenly kingdom, is the Lord’s alone, is evident from what has been shown so many times, namely, that no other is the Lord of heaven; and as He is the Lord of heaven, He is the Lord of the church also. It is also evident from the fact that all the celestial and the spiritual, or good and truth, are from the Lord alone, and from these the Lord is the all in all of His heaven, and this so completely that he who has no apperception of good and truth from the Lord, is no longer in heaven. This is the sphere that reigns in the universal heaven; this also is the soul of heaven; and this is the life that inflows into all who are in good.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.