¹ הדבר אשר דבר יהוה אל־בבל אל־ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא׃

² הגידו בגוים והשמיעו ושאו־נס השמיעו אל־תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה׃

³ כי עלה עליה גוי מצפון הוא־ישית את־ארצה לשמה ולא־יהיה יושב בה מאדם ועד־בהמה נדו הלכו׃

⁴ בימים ההמה ובעת ההיא נאם־יהוה יבאו בני־ישראל המה ובני־יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת־יהוה אלהיהם יבקשו׃

⁵ ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל־יהוה ברית עולם לא תשכח׃ ס

⁶ צאן אבדות [כ= היה] [ק= היו] עמי רעיהם התעום הרים [כ= שובבים] [ק= שובבום] מהר אל־גבעה הלכו שכחו רבצם׃

⁷ כל־מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה־צדק ומקוה אבותיהם יהוה׃ ס

⁸ נדו מתוך בבל ומארץ כשדים [כ= יצאו] [ק= צאו] והיו כעתודים לפני־צאן׃

⁹ כי הנה אנכי מעיר ומעלה על־בבל קהל־גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם׃

¹⁰ והיתה כשדים לשלל כל־שלליה ישבעו נאם־יהוה׃

¹¹ כי [כ= תשמחי] [ק= תשמחו] כי [כ= תעלזי] [ק= תעלזו] שסי נחלתי כי [כ= תפושי] [ק= תפושו] כעגלה דשה [כ= ותצהלי] [ק= ותצהלו] כאברים׃

¹² בושה אםכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה׃

¹³ מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על־בבל ישם וישרק על־כל־מכותיה׃

¹⁴ ערכו על־בבל סביב כל־דרכי קשת ידו אליה אל־תחמלו אל־חץ כי ליהוה חטאה׃

¹⁵ הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו [כ= אשויתיה] [ק= אשיותיה] נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו־לה׃

¹⁶ כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל־עמו יפנו ואיש לארצו ינסו׃ ס

¹⁷ שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל׃ ס

¹⁸ לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל־מלך בבל ואל־ארצו כאשר פקדתי אל־מלך אשור׃

¹⁹ ושבבתי את־ישראל אל־נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו׃

²⁰ בימים ההם ובעת ההיא נאם־יהוה יבקש את־עון ישראל ואיננו ואת־חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר׃

²¹ על־הארץ מרתים עלה עליה ואל־יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם־יהוה ועשה ככל אשר צויתיך׃ ס

²² קול מלחמה בארץ ושבר גדול׃

²³ איך נגדע וישבר פטיש כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃

²⁴ יקשתי לך וגם־נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם־נתפשת כי ביהוה התגרית׃

²⁵ פתח יהוה את־אוצרו ויוצא את־כלי זעמו כי־מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים׃

²⁶ באו־לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו־ערמים והחרימוה אל־תהי־לה שארית׃

²⁷ חרבו כל־פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי־בא יוםם עת פקדתם׃ ס

²⁸ קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את־נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו׃

²⁹ השמיעו אל־בבל רבים כל־דרכי קשת חנו עליה סביב אל־יהי־[כ= זז] [ק= לה] פלטה שלמו־לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו־לה כי אל־יהוה זדה אל־קדוש ישראל׃

³⁰ לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם־יהוה׃ ס

³¹ הנני אליך זדון נאם־אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך׃

³² וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל־סביבתיו׃ ס

³³ כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני־ישראל ובני־יהודה יחדו וכל־שביהם החזיקו בם מאנו שלחם׃

³⁴ גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את־ריבם למען הרגיע את־הארץ והרגיז לישבי בבל׃

³⁵ חרב על־כשדים נאם־יהוה ואל־ישבי בבל ואל־שריה ואל־חכמיה׃

³⁶ חרב אל־הבדים ונאלו חרב אל־גבוריה וחתו׃

³⁷ חרב אל־סוסיו ואל־רכבו ואל־כל־הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל־אוצרתיה ובזזו׃

³⁸ חרב אל־מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו׃

³⁹ לכן ישבו ציים את־איים וישבו בה בנות יענה ולא־תשב עוד לנצח ולא תשכון עד־דור ודור׃

⁴⁰ כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ואת־שכניה נאם־יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃

⁴¹ הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי־ארץ׃

⁴² קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־בבל׃

⁴³ שמע מלך־בבל את־שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה׃

⁴⁴ הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגעה [כ= ארוצם] [ק= אריצם] מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃

⁴⁵ לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־בבל ומחשבותיו אשר חשב אל־ארץ כשדים אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוה׃

⁴⁶ מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע׃ ס

¹ It happened after the death of Saul, when David was returned from the slaughter of the Amalekites, and David had stayed two days in Ziklag;

² it happened on the third day, that behold, a man came out of the camp from Saul, with his clothes torn, and earth on his head: and so it was, when he came to David, that he fell to the earth, and did obeisance.

³ David said to him, "Where do you come from?" He said to him, "I have escaped out of the camp of Israel."

⁴ David said to him, "How did it go? Please tell me." He answered, "The people have fled from the battle, and many of the people also have fallen and are dead; and Saul and Jonathan his son are dead also."

⁵ David said to the young man who told him, "How do you know that Saul and Jonathan his son are dead?"

⁶ The young man who told him said, "As I happened by chance on Mount Gilboa, behold, Saul was leaning on his spear; and behold, the chariots and the horsemen followed hard after him.

⁷ When he looked behind him, he saw me, and called to me. I answered, 'Here I am.'

⁸ He said to me, 'Who are you?' I answered him, 'I am an Amalekite.'

⁹ He said to me, 'Please stand beside me, and kill me; for anguish has taken hold of me, because my life is yet whole in me.'

¹⁰ So I stood beside him, and killed him, because I was sure that he could not live after that he had fallen. I took the crown that was on his head, and the bracelet that was on his arm, and have brought them here to my lord."

¹¹ Then David took hold on his clothes, and tore them; and likewise all the men who were with him.

¹² They mourned, and wept, and fasted until evening, for Saul, and for Jonathan his son, and for the people of Yahweh, and for the house of Israel; because they were fallen by the sword.

¹³ David said to the young man who told him, "Where are you from?" He answered, "I am the son of a foreigner, an Amalekite."

¹⁴ David said to him, "How were you not afraid to put forth your hand to destroy Yahweh's anointed?"

¹⁵ David called one of the young men, and said, "Go near, and fall on him." He struck him, so that he died.

¹⁶ David said to him, "Your blood be on your head; for your mouth has testified against you, saying, 'I have slain Yahweh's anointed.'"

¹⁷ David lamented with this lamentation over Saul and over Jonathan his son

¹⁸ (and he commanded them to teach the children of Judah [the song of] the bow: behold, it is written in the book of Jashar):

¹⁹ "Your glory, Israel, is slain on your high places! How the mighty have fallen!

²⁰ Don't tell it in Gath. Don't publish it in the streets of Ashkelon, lest the daughters of the Philistines rejoice, lest the daughters of the uncircumcised triumph.

²¹ You mountains of Gilboa, let there be no dew nor rain on you, neither fields of offerings; For there the shield of the mighty was vilely cast away, The shield of Saul was not anointed with oil.

²² From the blood of the slain, from the fat of the mighty, Jonathan's bow didn't turn back. Saul's sword didn't return empty.

²³ Saul and Jonathan were lovely and pleasant in their lives. In their death, they were not divided. They were swifter than eagles. They were stronger than lions.

²⁴ You daughters of Israel, weep over Saul, who clothed you in scarlet delicately, who put ornaments of gold on your clothing.

²⁵ How are the mighty fallen in the midst of the battle! Jonathan is slain on your high places.

²⁶ I am distressed for you, my brother Jonathan. You have been very pleasant to me. Your love to me was wonderful, passing the love of women.

²⁷ How are the mighty fallen, and the weapons of war perished!"