¹ לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם־יורש אין לו מדוע ירש מלכם את־גד ועמו בעריו ישב׃

² לכן הנה ימים באים נאם־יהוה והשמעתי אל־רבת בני־עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את־ירשיו אמר יהוה׃

³ הילילי חשבון כי שדדה־עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו׃

⁴ מה־תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי׃

⁵ הנני מביא עליך פחד נאם־אדני יהוה צבאות מכל־סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד׃

⁶ ואחרי־כן אשיב את־שבות בני־עמון נאם־יהוה׃ ס

⁷ לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם׃

⁸ נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו׃

⁹ אם־בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם־גנבים בלילה השחיתו דים׃

¹⁰ כי־אני חשפתי את־עשו גליתי את־מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו׃

¹¹ עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו׃ ס

¹² כי־כה אמר יהוה הנה אשר־אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה׃

¹³ כי בי נשבעתי נאם־יהוה כי־לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל־עריה תהיינה לחרבות עולם׃

¹⁴ שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה׃

¹⁵ כי־הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם׃

¹⁶ תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי־תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם־יהוה׃

¹⁷ והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על־כל־מכותה׃

¹⁸ כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃

¹⁹ הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃ ס

²⁰ לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־אדום ומחשבותיו אשר חשב אל־ישבי תימן אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוהם׃

²¹ מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים־סוף נשמע קולה׃

²² הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על־בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה׃ ס

²³ לדמשק בושה חמת וארפד כי־שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל׃

²⁴ רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה׃

²⁵ איך לא־עזבה עיר [כ= תהלה] [ק= תהלת] קרית משושי׃

²⁶ לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות׃

²⁷ והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן־הדד׃ ס

²⁸ לקדר ולממלכות חצור אשר הכה [כ= נבוכדראצור] [ק= נבוכדראצר] מלך־בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל־קדר ושדדו את־בני־קדם׃

²⁹ אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל־כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב׃

³⁰ נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם־יהוה כי־יעץ עליכם נבוכדראצר מלך־בבל עצה וחשב [כ= עליהם] [ק= עליכם] מחשבה׃

³¹ קומו עלו אל־גוי שליו יושב לבטח נאם־יהוה לא־דלתים ולא־בריח לו בדד ישכנו׃

³² והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל־רוח קצוצי פאה ומכל־עבריו אביא את־אידם נאם־יהוה׃

³³ והיתה חצור למעון תנים שממה עד־עולם לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃ ס

³⁴ אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא אל־עילם בראשית מלכות צדקיה מלך־יהודה לאמר׃

³⁵ כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את־קשת עילם ראשית גבורתם׃

³⁶ והבאתי אל־עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא־יהיה הגוי אשר לא־יבוא שם נדחי [כ= עולם] [ק= עילם]׃

³⁷ והחתתי את־עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את־חרון אפי נאם־יהוה ושלחתי אחריהם את־החרב עד כלותי אותם׃

³⁸ ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם־יהוה׃

³⁹ והיה באחרית הימים [כ= אשוב] [ק= אשיב] את־[כ= שבית] [ק= שבות] עילם נאם־יהוה׃ ס

¹ הדבר אשר־היה על־ירמיהו על־כל־עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל׃

² אשר דבר ירמיהו הנביא על־כל־עם יהודה ואל כל־ישבי ירושלם לאמר׃

³ מן־שלש עשרה שנה ליאשיהו בן־אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר־יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם׃

⁴ ושלח יהוה אליכם את־כל־עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא־הטיתם את־אזנכם לשמע׃

⁵ לאמר שובו־נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על־האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם למן־עולם ועד־עולם׃

⁶ ואל־תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא־תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם׃

⁷ ולא־שמעתם אלי נאם־יהוה למען [כ= הכעסוני] [ק= הכעיסני] במעשה ידיכם לרע לכם׃ ס

⁸ לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא־שמעתם את־דברי׃

⁹ הנני שלח ולקחתי את־כל־משפחות צפון נאם־יהוה ואל־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי והבאתים על־הארץ הזאת ועל־ישביה ועל כל־הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם׃

¹⁰ והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר׃

¹¹ והיתה כל־הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את־מלך בבל שבעים שנה׃

¹² והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על־מלך־בבל ועל־הגוי ההוא נאם־יהוה את־עונם ועל־ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם׃

¹³ [כ= והבאיתי] [ק= והבאתי] על־הארץ ההיא את־כל־דברי אשר־דברתי עליה את כל־הכתוב בספר הזה אשר־נבא ירמיהו על־כל־הגוים׃

¹⁴ כי עבדו־בם גם־המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם׃ ס

¹⁵ כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את־כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את־כל־הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם׃

¹⁶ ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם׃

¹⁷ ואקח את־הכוס מיד יהוה ואשקה את־כל־הגוים אשר־שלחני יהוה אליהם׃

¹⁸ את־ירושלם ואת־ערי יהודה ואת־מלכיה את־שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה׃

¹⁹ את־פרעה מלך־מצרים ואת־עבדיו ואת־שריו ואת־כל־עמו׃

²⁰ ואת כל־הערב ואת כל־מלכי ארץ העוץ ואת כל־מלכי ארץ פלשתים ואת־אשקלון ואת־עזה ואת־עקרון ואת שארית אשדוד׃

²¹ את־אדום ואת־מואב ואת־בני עמון׃

²² ואת כל־מלכי־צר ואת כל־מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים׃

²³ ואת־דדן ואת־תימא ואת־בוז ואת כל־קצוצי פאה׃

²⁴ ואת כל־מלכי ערב ואת כל־מלכי הערב השכנים במדבר׃

²⁵ ואת כל־מלכי זמרי ואת כל־מלכי עילם ואת כל־מלכי מדי׃

²⁶ ואת כל־מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל־אחיו ואת כל־הממלכות הארץ אשר על־פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם׃

²⁷ ואמרת אליהם ס כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם׃

²⁸ והיה כי ימאנו לקחת־הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו׃

²⁹ כי הנה בעיר אשר נקרא־שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על־כל־ישבי הארץ נאם יהוה צבאות׃

³⁰ ואתה תנבא אליהם את כל־הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על־נוהו הידד כדרכים יענה אל כל־ישבי הארץ׃

³¹ בא שאון עד־קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל־בשר הרשעים נתנם לחרב נאם־יהוה׃ ס

³² כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל־גוי וסער גדול יעור מירכתי־ארץ׃

³³ והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד־קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו׃

³⁴ הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי־מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה׃

³⁵ ואבד מנוס מן־הרעים ופליטה מאדירי הצאן׃

³⁶ קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי־שדד יהוה את־מרעיתם׃

³⁷ ונדמו נאות השלום מפני חרון אף־יהוה׃

³⁸ עזב ככפיר סכו כי־היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו׃ ף

¹ Jacob called to his sons, and said: "Gather yourselves together, that I may tell you that which will happen to you in the days to come.

² Assemble yourselves, and hear, you sons of Jacob. Listen to Israel, your father.

³ "Reuben, you are my firstborn, my might, and the beginning of my strength; excelling in dignity, and excelling in power.

⁴ Boiling over as water, you shall not excel; because you went up to your father's bed, then defiled it. He went up to my couch.

⁵ "Simeon and Levi are brothers. Their swords are weapons of violence.

⁶ My soul, don't come into their council. My glory, don't be united to their assembly; for in their anger they killed men. In their self-will they hamstrung cattle.

⁷ Cursed be their anger, for it was fierce; and their wrath, for it was cruel. I will divide them in Jacob, and scatter them in Israel.

⁸ "Judah, your brothers will praise you. Your hand will be on the neck of your enemies. Your father's sons will bow down before you.

⁹ Judah is a lion's cub. From the prey, my son, you have gone up. He stooped down, he crouched as a lion, as a lioness. Who will rouse him up?

¹⁰ The scepter will not depart from Judah, nor the ruler's staff from between his feet, until he comes to whom it belongs. To him will the obedience of the peoples be.

¹¹ Binding his foal to the vine, his donkey's colt to the choice vine; he has washed his garments in wine, his robes in the blood of grapes.

¹² His eyes will be red with wine, his teeth white with milk.

¹³ "Zebulun will dwell at the haven of the sea. He will be for a haven of ships. His border will be on Sidon.

¹⁴ "Issachar is a strong donkey, lying down between the saddlebags.

¹⁵ He saw a resting place, that it was good, the land, that it was pleasant. He bows his shoulder to the burden, and becomes a servant doing forced labor.

¹⁶ "Dan will judge his people, as one of the tribes of Israel.

¹⁷ Dan will be a serpent in the way, an adder in the path, That bites the horse's heels, so that his rider falls backward.

¹⁸ I have waited for your salvation, Yahweh.

¹⁹ "A troop will press on Gad, but he will press on their heel.

²⁰ "Asher's food will be rich. He will yield royal dainties.

²¹ "Naphtali is a doe set free, who bears beautiful fawns.

²² "Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a spring. His branches run over the wall.

²³ The archers have severely grieved him, shot at him, and persecute him:

²⁴ But his bow remained strong. The arms of his hands were made strong, by the hands of the Mighty One of Jacob, (from there is the shepherd, the stone of Israel),

²⁵ even by the God of your father, who will help you; by the Almighty, who will bless you, with blessings of heaven above, blessings of the deep that lies below, blessings of the breasts, and of the womb.

²⁶ The blessings of your father have prevailed above the blessings of your ancestors, above the boundaries of the ancient hills. They will be on the head of Joseph, on the crown of the head of him who is separated from his brothers.

²⁷ "Benjamin is a ravenous wolf. In the morning he will devour the prey. At evening he will divide the spoil."

²⁸ All these are the twelve tribes of Israel, and this is what their father spoke to them and blessed them. He blessed everyone according to his blessing.

²⁹ He instructed them, and said to them, "I am to be gathered to my people. Bury me with my fathers in the cave that is in the field of Ephron the Hittite,

³⁰ in the cave that is in the field of Machpelah, which is before Mamre, in the land of Canaan, which Abraham bought with the field from Ephron the Hittite as a burial place.

³¹ There they buried Abraham and Sarah, his wife. There they buried Isaac and Rebekah, his wife, and there I buried Leah:

³² the field and the cave that is therein, which was purchased from the children of Heth."

³³ When Jacob made an end of charging his sons, he gathered up his feet into the bed, and yielded up the spirit, and was gathered to his people.