Neu-christliche Bibelstudien

Die Bibel

 

Bereshit 4

Lernen

   

1 והאדם ידע את־חוה אשתו ותהר ותלד את־קין ותאמר קניתי איש את־יהוה׃

2 ותסף ללדת את־אחיו את־הבל ויהי־הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה׃

3 ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה׃

4 והבל הביא גם־הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל־הבל ואל־מנחתו׃

5 ואל־קין ואל־מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו׃

6 ויאמר יהוה אל־קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך׃

7 הלוא אם־תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל־בו׃

8 ויאמר קין אל־הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל־הבל אחיו ויהרגהו׃

9 ויאמר יהוה אל־קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי׃

10 ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן־האדמה׃

11 ועתה ארור אתה מן־האדמה אשר פצתה את־פיה לקחת את־דמי אחיך מידך׃

12 כי תעבד את־האדמה לא־תסף תת־כחה לך נע ונד תהיה בארץ׃

13 ויאמר קין אל־יהוה גדול עוני מנשא׃

14 הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל־מצאי יהרגני׃

15 ויאמר לו יהוה לכן כל־הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות־אתו כל־מצאו׃

16 ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ־נוד קדמת־עדן׃

17 וידע קין את־אשתו ותהר ותלד את־חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך׃

18 ויולד לחנוך את־עירד ועירד ילד את־מחויאל ומחייאל ילד את־מתושאל ומתושאל ילד את־למך׃

19 ויקח־לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה׃

20 ותלד עדה את־יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה׃

21 ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל־תפש כנור ועוגב׃

22 וצלה גם־הוא ילדה את־תובל קין לטש כל־חרש נחשת וברזל ואחות תובל־קין נעמה׃

23 ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי׃

24 כי שבעתים יקם־קין ולמך שבעים ושבעה׃

25 וידע אדם עוד את־אשתו ותלד בן ותקרא את־שמו שת כי שת־לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין׃

26 ולשת גם־הוא ילד־בן ויקרא את־שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה׃ ף

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #358

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

358. That by the “faces falling” is signified that the interiors were changed, is evident from the signification of the “face” and of its “falling.” The face, with the ancients, signified internal things, because internal things shine forth through the face; and in the most ancient times men were such that the face was in perfect accord with the internals, so that from a man’s face everyone could see of what disposition or mind he was. They considered it a monstrous thing to show one thing by the face and think another. Simulation and deceit were then considered detestable, and therefore the things within were signified by the face. When charity shone forth from the face, the face was said to be “lifted up;” and when the contrary occurred, the face was said to “fall;” wherefore it is also predicated of the Lord that He “lifts up His faces upon man” as in the benediction (Numbers 6:26; and in Psalms 4:6), by which is signified that the Lord gives charity to man. What is meant by the “face falling” appears from Jeremiah:

I will not make My face to fall toward you, for I am merciful, saith Jehovah (Jeremiah 3:12).

The “face of Jehovah” is mercy, and when He “lifts up His face” upon anyone, it signifies that out of mercy He gives him charity; and the reverse when He “makes the face to fall” that is, when man’s face falls.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org