Die Bibel

 

Bereshit 28

Lernen

   

1 ויקרא יצחק אל־יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא־תקח אשה מבנות כנען׃

2 קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח־לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך׃

3 ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים׃

4 ויתן־לך את־ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את־ארץ מגריך אשר־נתן אלהים לאברהם׃

5 וישלח יצחק את־יעקב וילך פדנה ארם אל־לבן בן־בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו׃

6 וירא עשו כי־ברך יצחק את־יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת־לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא־תקח אשה מבנות כנען׃

7 וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פדנה ארם׃

8 וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו׃

9 וילך עשו אל־ישמעאל ויקח את־מחלת בת־ישמעאל בן־אברהם אחות נביות על־נשיו לו לאשה׃ ס

10 ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה׃

11 ויפגע במקום וילן שם כי־בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא׃

12 ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו׃

13 והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך׃

14 והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל־משפחת האדמה ובזרעך׃

15 והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר־תלך והשבתיך אל־האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם־עשיתי את אשר־דברתי לך׃

16 וייקץ יעקב משנתו ויאמר* אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי׃

17 ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה אין זה כי אם־בית אלהים וזה שער השמים׃

18 וישכם יעקב בבקר ויקח את־האבן אשר־שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על־ראשה׃

19 ויקרא את־שם־המקום ההוא בית־אל ואולם לוז שם־העיר לראשנה׃

20 וידר יעקב נדר לאמר אם־יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן־לי לחם לאכל ובגד ללבש׃

21 ושבתי בשלום אל־בית אבי והיה יהוה לי לאלהים׃

22 והאבן הזאת אשר־שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן־לי עשר אעשרנו לך׃

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #3700

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

3700. 'And its top reaching to heaven' means with the Divine, that is to say, communication with Him. This is clear from the meaning of 'the top of the stairway', or the uppermost part of it, as the highest point, and from the meaning of 'heaven' as the Divine. For in the highest sense, where the Lord is the subject, heaven is the Divine Himself; but in the representative sense, where the person who is being regenerated is the subject, it is inmost good and attendant truth from the Lord such as exist in heaven and from which heaven itself is formed. Heaven too is called Divine because it has its origin in the Lord. For heaven is the Lord, or what amounts to the same, the Divine coming from the Lord alone, who is the All in all of heaven. Anything which does not derive from the Divine there is not part of heaven. This is why it has been frequently stated already that the Lord is heaven itself, and that those who are in heaven abide in the Lord.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.