Die Bibel

 

Bereshit 24

Lernen

   

1 ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את־אברהם בכל׃

2 ויאמר אברהם אל־עבדו זקן ביתו המשל בכל־אשר־לו שים־נא ידך תחת ירכי׃

3 ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו׃

4 כי אל־ארצי ואל־מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק׃

5 ויאמר אליו העבד אולי לא־תאבה האשה ללכת אחרי אל־הארץ הזאת ההשב אשיב את־בנך אל־הארץ אשר־יצאת משם׃

6 ויאמר אליו אברהם השמר לך פן־תשיב את־בני שמה׃

7 יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר־לי ואשר נשבע־לי לאמר לזרעך אתן את־הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם׃

8 ואם־לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את־בני לא תשב שמה׃

9 וישם העבד את־ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על־הדבר הזה׃

10 ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל־טוב אדניו בידו ויקם וילך אל־ארם נהרים אל־עיר נחור׃

11 ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל־באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת׃

12 ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה־נא לפני היום ועשה־חסד עם אדני אברהם׃

13 הנה אנכי נצב על־עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים׃

14 והיה הנער אשר אמר אליה הטי־נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם־גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי־עשית חסד עם־אדני׃

15 ויהי־הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן־מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על־שכמה׃

16 והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל׃

17 וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט־מים מכדך׃

18 ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על־ידה ותשקהו׃

19 ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם־כלו לשתת׃

20 ותמהר ותער כדה אל־השקת ותרץ עוד אל־הבאר לשאב ותשאב לכל־גמליו׃

21 והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם־לא׃

22 ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על־ידיה עשרה זהב משקלם׃

23 ויאמר בת־מי את הגידי נא לי היש בית־אביך מקום לנו ללין׃

24 ותאמר אליו בת־בתואל אנכי בן־מלכה אשר ילדה לנחור׃

25 ותאמר אליו גם־תבן גם־מספוא רב עמנו גם־מקום ללון׃

26 ויקד האיש וישתחו ליהוה׃

27 ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא־עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני׃

28 ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה׃

29 ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל־האיש החוצה אל־העין׃

30 ויהי כראת את־הנזם ואת־הצמדים על־ידי אחתו וכשמעו את־דברי רבקה אחתו לאמר כה־דבר אלי האיש ויבא אל־האיש והנה עמד על־הגמלים על־העין׃

31 ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים׃

32 ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו׃

33 [כ= ויישם] [ק= ויושם] לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם־דברתי דברי ויאמר דבר׃

34 ויאמר עבד אברהם אנכי׃

35 ויהוה ברך את־אדני מאד ויגדל ויתן־לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים׃

36 ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן־לו את־כל־אשר־לו׃

37 וישבעני אדני לאמר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו׃

38 אם־לא אל־בית־אבי תלך ואל־משפחתי ולקחת אשה לבני׃

39 ואמר אל־אדני אלי לא־תלך האשה אחרי׃

40 ויאמר אלי יהוה אשר־התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרךך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי׃

41 אז תנקה מאלתי כי תבוא אל־משפחתי ואם־לא יתנו לך והיית נקי מאלתי׃

42 ואבא היום אל־העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם־ישך־נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה׃

43 הנה אנכי נצב על־עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני־נא מעט־מים מכדך׃

44 ואמרה אלי גם־אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר־הכיח יהוה לבן־אדני׃

45 אני טרם אכלה לדבר אל־לבי והנה רבקה יצאת וכדה על־שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא׃

46 ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם־גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה׃

47 ואשאל אתה ואמר בת־מי את ותאמר בת־בתואל בן־נחור אשר ילדה־לו מלכה ואשם הנזם על־אפה והצמידים על־ידיה׃

48 ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את־יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את־בת־אחי אדני לבנו׃

49 ועתה אם־ישכם עשים חסד ואמת את־אדני הגידו לי ואם־לא הגידו לי ואפנה על־ימין או על־שמאל׃

50 ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או־טוב׃

51 הנה־רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן־אדניך כאשר דבר יהוה׃

52 ויהי כאשר שמע עבד אברהם את־דבריהם וישתחו ארצה ליהוה׃

53 ויוצא העבד כלי־כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה׃

54 ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר־עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני׃

55 ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך׃

56 ויאמר אלהם אל־תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני׃

57 ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את־פיה׃

58 ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם־האיש הזה ותאמר אלך׃

59 וישלחו את־רבקה אחתם ואת־מנקתה ואת־עבד אברהם ואת־אנשיו׃

60 ויברכו את־רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו׃

61 ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על־הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את־רבקה וילך׃

62 ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב׃

63 ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים׃

64 ותשא רבקה את־עיניה ותרא את־יצחק ותפל מעל הגמל׃

65 ותאמר אל־העבד מי־האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס׃

66 ויספר העבד ליצחק את כל־הדברים אשר עשה׃

67 ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את־רבקה ותהי־לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו׃ ף

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #3207

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

3207. 'And she took a veil and covered herself means appearances of truth. This is clear from the meaning of 'a veil', with which brides used to cover their faces when they first saw their bridegroom, as appearances of truth. For among the ancients brides represented affections for truth and bridegrooms affections for good. Or what amounted to the same, they represented the Church which was called 'the bride' by virtue of the affection for truth, while the affection for good received from the Lord was 'the bridegroom', on which account the Lord Himself is called the bridegroom in various places in the Word. Brides veiled their faces when first approaching their bridegroom to represent appearances of truth. Appearances of truth are not truths in themselves but are such as have the appearance of being truths, regarding which something is said below. The affection for truth cannot approach the affection for good except by means of appearances of truth, and these it does not discard until it is joined to it. Once joined it becomes truth wedded to good and becomes genuine truth to the extent the good is genuine.

[2] Good itself is holy because it is the Divine proceeding from the Lord, and flows in by a higher path or entrance within man. But truth, so far as its origin is concerned, is not holy because it flows in by a lower path or entrance, and at first belongs to the natural man. But when it is raised up from the natural man towards the rational man it is gradually purified, and at first sight of the affection for good is separated from facts, takes to itself the appearances of truth, and in this guise approaches good. This is a sign of the nature of its origins and that it could not endure the first sight of Divine good until it had entered the bridegroom's chamber, which was the sanctuary of good, and the two had become joined together. At that point truth no longer beholds good from or through appearances, but is beheld by good without any appearances.

[3] But it should be recognized that no truths with man, nor even with an angel, are ever pure, that is, free of appearances. Every single one is an appearance of the truth, but appearances are nevertheless accepted by the Lord as truths if they hold good within them. To the Lord alone do pure truths, being Divine truths, belong - for as the Lord is Good itself, so is He Truth itself. See however what has been stated already about truths and appearances of truth:

The coverings and the veils of the Tent of Meeting meant appearances of truth, 2576.

Truths with man are appearances steeped in illusions, 2053.

Rational concepts are appearances of truth, 2516.

Truths exist within appearances, 2196, 2203, 2209, 2242.

Divine good flows into appearances, and even into illusions, 2554.

Appearances of truth are adapted by the Lord as though they were truths, 1832.

In the Word things are expressed in accord with appearances, 1838.

What appearances are however becomes quite clear from those places in the Word where things are expressed according to appearances. But there are different degrees of appearances of truth. Natural appearances of truth are for the most part illusions, but when they reside with people who are governed by good they ought not in their case to be called illusions but appearances, and even in some respects truths, for good is held within them which holds the Divine within itself and causes them to be different in essence. Rational appearances of truth however are more and more interior. These occur in heaven, that is to say, they exist with angels who are in heaven; see 2576.

[4] To have some idea of what the appearances of truth are let the following serve by way of illustration:

i. Man supposes that he is reformed and regenerated by means of the truth of faith, but this is an appearance. He is reformed and regenerated by means of the good of faith, that is, by means of charity towards the neighbour and love to the Lord.

ii. Man supposes that because truth teaches, truth enables him to perceive what is good; but this is an appearance. It is good that enables truth to perceive, for good is the soul or life of truth.

iii. Man supposes that truth leads to good when he lives according to the truth he has learned; but it is good which flows into truth and leads truth towards itself.

iv. To man it seems as though truth perfects good, when in fact good perfects truth.

v. To man it seems as though the good actions of life are the fruits of faith, but they are the fruits of charity.

From these few illustrations one can know in some measure what appearances of truth are. Such appearances are countless.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.