¹ ויקרא יצחק אל־יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא־תקח אשה מבנות כנען׃

² קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח־לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך׃

³ ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים׃

⁴ ויתן־לך את־ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את־ארץ מגריך אשר־נתן אלהים לאברהם׃

⁵ וישלח יצחק את־יעקב וילך פדנה ארם אל־לבן בן־בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו׃

⁶ וירא עשו כי־ברך יצחק את־יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת־לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא־תקח אשה מבנות כנען׃

⁷ וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פדנה ארם׃

⁸ וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו׃

⁹ וילך עשו אל־ישמעאל ויקח את־מחלת בת־ישמעאל בן־אברהם אחות נביות על־נשיו לו לאשה׃ ס

¹⁰ ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה׃

¹¹ ויפגע במקום וילן שם כי־בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא׃

¹² ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו׃

¹³ והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך׃

¹⁴ והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל־משפחת האדמה ובזרעך׃

¹⁵ והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר־תלך והשבתיך אל־האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם־עשיתי את אשר־דברתי לך׃

¹⁶ וייקץ יעקב משנתו ויאמר* אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי׃

¹⁷ ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה אין זה כי אם־בית אלהים וזה שער השמים׃

¹⁸ וישכם יעקב בבקר ויקח את־האבן אשר־שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על־ראשה׃

¹⁹ ויקרא את־שם־המקום ההוא בית־אל ואולם לוז שם־העיר לראשנה׃

²⁰ וידר יעקב נדר לאמר אם־יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן־לי לחם לאכל ובגד ללבש׃

²¹ ושבתי בשלום אל־בית אבי והיה יהוה לי לאלהים׃

²² והאבן הזאת אשר־שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן־לי עשר אעשרנו לך׃

¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם אמר לנגיד צר כה־אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא־אל ותתן לבך כלב אלהים׃

³ הנה חכם אתה [כ= מדנאל] [ק= מדניאל] כל־סתום לא עממוך׃

⁴ בחכמתך ובתבונתכ* עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃

⁵ ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃ ס

⁶ לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את־לבבך כלב אלהים׃

⁷ לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על־יפי חכמתך וחללו יפעתך׃

⁸ לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃

⁹ האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא־אל ביד מחלליך׃

¹⁰ מותי ערלים תמות ביד־זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס

¹¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

¹² בן־אדם שא קינה על־מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃

¹³ בעדן גן־אלהים היית כל־אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃

¹⁴ את־כרוב ממשח הסוךך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני־אש התהלכת׃

¹⁵ תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד־נמצא עולתה בך׃

¹⁶ ברב רכלתך מלו תוךך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסךך מתוך אבני־אש׃

¹⁷ גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על־יפעתך על־ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃

¹⁸ מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוךך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך׃

¹⁹ כל־יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ ף

²⁰ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

²¹ בן־אדם שים פניך אל־צידון והנבא עליה׃

²² ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוךך וידעו כי־אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃

²³ ושלחתי־בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי־אני יהוה׃

²⁴ ולא־יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃ ס

²⁵ כה־אמר אדני יהוה בקבצי את־בית ישראל מן־העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על־אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃

²⁶ וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃ ס