¹ וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני־קדם׃

² וירא והנה באר בשדה והנה־שם שלשה עדרי־צאן רבצים עליה כי מן־הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על־פי הבאר׃

³ ונאספו־שמה כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקו את־הצאן והשיבו את־האבן על־פי הבאר למקמה׃

⁴ ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו׃

⁵ ויאמר להם הידעתם את־לבן בן־נחור ויאמרו ידענו׃

⁶ ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם־הצאן׃

⁷ ויאמר הן עוד היום גדול לא־עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו׃

⁸ ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן׃

⁹ עודנו מדבר עםם ורחל באה עם־הצאן אשר לאביה כי רעה הוא׃

¹⁰ ויהי כאשר ראה יעקב את־רחל בת־לבן אחי אמו ואת־צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את־האבן מעל פי הבאר וישק את־צאן לבן אחי אמו׃

¹¹ וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך׃

¹² ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן־רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה׃

¹³ ויהי כשמע לבן את־שמע יעקב בן־אחתו וירץ לקראתו ויחבק־לו וינשק־לו ויביאהו אל־ביתו ויספר ללבן את כל־הדברים האלה׃

¹⁴ ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים׃

¹⁵ ויאמר לבן ליעקב הכי־אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה־משכרתך׃

¹⁶ וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל׃

¹⁷ ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת־תאר ויפת מראה׃

¹⁸ ויאהב יעקב את־רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה׃

¹⁹ ויאמר לבן טוב* תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי׃

²⁰ ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה׃

²¹ ויאמר יעקב אל־לבן הבה את־אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה׃

²² ויאסף לבן את־כל־אנשי המקום ויעש משתה׃

²³ ויהי בערב ויקח את־לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה׃

²⁴ ויתן לבן לה את־זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה׃

²⁵ ויהי בבקר והנה־הוא לאה ויאמר אל־לבן מה־זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני׃

²⁶ ויאמר לבן לא־יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה׃

²⁷ מלא שבע זאת ונתנה לך גם־את־זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע־שנים אחרות׃

²⁸ ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן־לו את־רחל בתו לו לאשה׃

²⁹ ויתן לבן לרחל בתו את־בלהה שפחתו לה לשפחה׃

³⁰ ויבא גם אל־רחל ויאהב גם־את־רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע־שנים אחרות׃

³¹ וירא יהוה כי־שנואה לאה ויפתח את־רחמה ורחל עקרה׃

³² ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי־ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי׃

³³ ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי־שמע יהוה כי־שנואה אנכי ויתן־לי גם־את־זה ותקרא שמו שמעון׃

³⁴ ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי־ילדתי לו שלשה בנים על־כן קרא־שמו לוי׃

³⁵ ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את־יהוה על־כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת׃

¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם אמר לנגיד צר כה־אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא־אל ותתן לבך כלב אלהים׃

³ הנה חכם אתה [כ= מדנאל] [ק= מדניאל] כל־סתום לא עממוך׃

⁴ בחכמתך ובתבונתכ* עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃

⁵ ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃ ס

⁶ לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את־לבבך כלב אלהים׃

⁷ לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על־יפי חכמתך וחללו יפעתך׃

⁸ לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃

⁹ האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא־אל ביד מחלליך׃

¹⁰ מותי ערלים תמות ביד־זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס

¹¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

¹² בן־אדם שא קינה על־מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃

¹³ בעדן גן־אלהים היית כל־אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃

¹⁴ את־כרוב ממשח הסוךך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני־אש התהלכת׃

¹⁵ תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד־נמצא עולתה בך׃

¹⁶ ברב רכלתך מלו תוךך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסךך מתוך אבני־אש׃

¹⁷ גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על־יפעתך על־ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃

¹⁸ מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוךך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך׃

¹⁹ כל־יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ ף

²⁰ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

²¹ בן־אדם שים פניך אל־צידון והנבא עליה׃

²² ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוךך וידעו כי־אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃

²³ ושלחתי־בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי־אני יהוה׃

²⁴ ולא־יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃ ס

²⁵ כה־אמר אדני יהוה בקבצי את־בית ישראל מן־העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על־אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃

²⁶ וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃ ס