¹ ויקרא יצחק אל־יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא־תקח אשה מבנות כנען׃

² קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח־לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך׃

³ ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים׃

⁴ ויתן־לך את־ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את־ארץ מגריך אשר־נתן אלהים לאברהם׃

⁵ וישלח יצחק את־יעקב וילך פדנה ארם אל־לבן בן־בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו׃

⁶ וירא עשו כי־ברך יצחק את־יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת־לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא־תקח אשה מבנות כנען׃

⁷ וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פדנה ארם׃

⁸ וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו׃

⁹ וילך עשו אל־ישמעאל ויקח את־מחלת בת־ישמעאל בן־אברהם אחות נביות על־נשיו לו לאשה׃ ס

¹⁰ ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה׃

¹¹ ויפגע במקום וילן שם כי־בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא׃

¹² ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו׃

¹³ והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך׃

¹⁴ והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל־משפחת האדמה ובזרעך׃

¹⁵ והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר־תלך והשבתיך אל־האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם־עשיתי את אשר־דברתי לך׃

¹⁶ וייקץ יעקב משנתו ויאמר* אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי׃

¹⁷ ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה אין זה כי אם־בית אלהים וזה שער השמים׃

¹⁸ וישכם יעקב בבקר ויקח את־האבן אשר־שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על־ראשה׃

¹⁹ ויקרא את־שם־המקום ההוא בית־אל ואולם לוז שם־העיר לראשנה׃

²⁰ וידר יעקב נדר לאמר אם־יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן־לי לחם לאכל ובגד ללבש׃

²¹ ושבתי בשלום אל־בית אבי והיה יהוה לי לאלהים׃

²² והאבן הזאת אשר־שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן־לי עשר אעשרנו לך׃

¹ בשנה העשירית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם שים פניך על־פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל־מצרים כלה׃

³ דבר ואמרת כה־אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך־מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני׃

⁴ ונתתי [כ= חחיים] [ק= חחים] בלחייך והדבקתי דגת־יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל־דגת יאריך בקשקשתיך תדבק׃

⁵ ונטשתיך המדברה אותך ואת כל־דגת יאריך על־פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה׃

⁶ וידעו כל־ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל׃

⁷ בתפשם בך [כ= בכפך] [ק= בכף] תרוץ ובקעת להם כל־כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל־מתנים׃ ס

⁸ לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה׃

⁹ והיתה ארץ־מצרים לשממה וחרבה וידעו כי־אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי׃

¹⁰ לכן הנני אליך ואל־יאריך ונתתי את־ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד־גבול כוש׃

¹¹ לא תעבר־בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר־בה ולא תשב ארבעים שנה׃

¹² ונתתי את־ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את־מצרים בגוים וזריתים בארצות׃ ף

¹³ כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את־מצרים מן־העמים אשר־נפצו שמה׃

¹⁴ ושבתי את־שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על־ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה׃

¹⁵ מן־הממלכות תהיה שפלה ולא־תתנשא עוד על־הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים׃

¹⁶ ולא יהיה־עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה׃ ף

¹⁷ ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

¹⁸ בן־אדם נבוכדראצר מלך־בבל העביד את־חילו עבדה גדלה אל־צר כל־ראש מקרח וכל־כתף מרוטה ושכר לא־היה לו ולחילו מצר על־העבדה אשר־עבד עליה׃ ס

¹⁹ לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך־בבל את־ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו׃

²⁰ פעלתו אשר־עבד בה נתתי לו את־ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני יהוה׃ ס

²¹ ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון־פה בתוכם וידעו כי־אני יהוה׃ ף